בחציו הראשון של חומש ויקרא מופיע מושג חדש: 'תורה' במשמעות של מקבץ מצוות העוסקות בנושא מסויים. באופן יחידי בחמשת החומשים, חומש ויקרא מסודר בחמישה עשר הפרקים שלו, באופן של 'תורות' מסודרות בזו אחר זו. כלומר החומש מכליל בעקביות את פרשיות המצוות שהופיעו בו, ומקבץ כל אחת מן הפרשיות בתור 'תורה' בפני עצמה. בחלקו הראשון של חומש ויקרא (פרקים א-טו) ישנו סדר של שש תורות:

• פרקים א-ז: תורת הקרבנות. כל שבעת הפרקים הראשונים של חומש ויקרא הם תורה אחת של קרבנות. כך מסכמים זאת הפסוקים בסוף פרק ז (לז-לח): "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי".

[פרקים ח-י הם יוצאים מן הכלל ואינם חלק מסדר ה'תורות', כפי שנכתוב בהמשך]

• פרק יא: תורת הבהמה והעוף. לאחר 'תורת הקרבנות', מגיעה בפרק יא 'תורת המאכלים'. כך מגדירה זאת התורה בסוף הפרק (מו-מז): "זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ. לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל". ב'תורה' זו, השניה בחומש מתגלה שעולם המקדש והקרבנות מגלה את הטהרה והקדושה הכללית של ישראל, גם מעבר למקדש עצמו. הקדושה יוצרת סטנדרטים של רוממות בכל יום ויום של כל יהודי.
• פרק יב: תורת היולדת. 'תורה' זו מפרטת את דיניה של היולדת זכר או נקבה. כך נאמר בסוף הפרק (ז): "זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה". בתורה זו דיני הקרבנות מתרחבים ומגלים טפח מסודות החיים עצמם: מתחדש כי לידת תינוק או תינוקת מלווים בטומאה יחודית של האם, אך לצידה גם תקופת טהרה ארוכה הרבה יותר מהטומאה.
• פרק יג: תורת הצרעת. בפרק זה מחדשת התורה את מושג הצרעת ואת מכלול דיניו. בסוף הפרק מופיע הסיכום (נט): "זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ". התורה הזאת מעמיקה את מעגלי השפעת הקדושה: לאחר שבתורות הקודמות נחשפו עוצמות הטהרה והקדושה, כעת מגיעים דרכי הטיפול בטומאה עצמה, במצב שהיא מופיעה. הצרעת היא המערך הכבד ביותר של טומאה המופיעה באופנים שונים ובעוצמות שונות. וכשהיא צצה ומעיבה על חיי הרוממות, התורה מדריכה כיצד לזהות אותה, וכיצד להתנהל כשהיא מופיעה בצורות שונות.
• פרק יד: תורת המצורע. כבר בתחילתה מכריז הפסוק על תורה זו: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע...". אחר גילוי טומאות הצרעת, פרק יד מלחמת כיצד להיחלץ מטומאה קשה זו. בסיכום הפרק התורה כוללת את תורת המצורע יחד עם תורת הצרעת שפורטה בפרק יג. הקב"ה מצרף את שתיהן לתורה אחת גדולה: "זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק. וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת. וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת. לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת".
• פרק טו: תורת הטומאות היוצאות מן הגוף. פרק טו מפרט את טומאות הנידות והזבות ושכבת הזרע. ובחתימת הפרק נאמר (לב-לג): "זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה". פרק זה מצביע על מערכת עדינה יותר של טומאות, טומאות שבשונה מן הצרעת, הן מופיעות ביום יום, בחיי השגרה. וכאן התורה מדריכה כיצד לזהות אותן וכיצד להישמר מהן.

שש התורות הללו יחד יוצרות את התשתית של חומש ויקרא ושל עבודת המשכן. חלק הארי מתוכן עוסק בשני נושאים: ענייני הקרבנות וענייני הטהרה. וניתן להבחין כי בין שני הנושאים הללו, מופיעים שלושה פרקים שאינם חלק מן ה'תורות' של חומש ויקרא: פרקים ח-י. בפרקים אלו מפורטים ההתרחשות שבעת ימי המילואים, רגעי הגודל של היום השמיני למילואים ואז המשבר שחל בו עם מעשי נדב ואביהו. לפני הפרקים הללו (בפרקים א-ז) הופיע עולם הקרבנות, ובעקבות המשבר הגדול הופיע בהרחבה עולם הטהרה המלמד כיצד ישראל צריכים להתאים את חייהם לרף הגבוה של הקדושה שחל עליהם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.