שלושת מוקדי הקדושה

אחד מן החידושים שהתורה מלמדת אותנו הוא שישנן בחיים דרגות שונות של קדושה: בכל מערכת הקיימת בעולם הזה ישנם דברים קדושים יותר, דברים קדושים פחות וענייני חולין שאינם קדושים כלל. ישנם גם עניינים אשר נוגדים את הקדושה. באיזה תחומים ניתן לפגוש את דרגות הקדושה השונות? בעולמנו אנו חיים בתוך שלושה מימדים ראשיים: המקום, הזמן והאדם. הסיפור של כל אדם, וההיסטוריה של עם ישראל או האנושות בכללה, מתרחשים בתוך שלושת המימדים הללו. קורות האדם בנויות מן התהליכים והשינויים המתרחשים בין מקומות שונים, בין זמנים שונים או בין אנשים שונים.

בהתאם לכך, התורה מחדשת שבכל אחד מן המימדים הללו ישנם מוקדים של קדושה: ישנם זמנים קדושים, ישנם מקומות קדושים וישנם אנשים קדושים. בשלושת המימדים ישנם גם הפכים של הקדושה: אנשים שהם אויבים של העם הקדוש, זמנים אשר מאופיינים בנפילות וחטאים, ומקומות אשר מתגלים בתור מחטיאים ומפילים.

וכך כלל מצוות התורה, קשורים בדרכים שונות ומגוונות למוקדים הללו: התורה מדריכה אותנו כיצד לתת את המקום הראוי בחיים לקדושת האדם, קדושת הזמן וקדושת המקום. היא מצווה את ישראל, העם הקדוש, על מצוות אשר מכשירות את הופעת אותן קדושות, ומרחיקה מן ההפכים של הקדושה העלולים לעמעם אותה.

שלושת מוקדי הקדושה בחומש ויקרא

חומש ויקרא הוא החומש המרכזי בתורה המלמד אותנו כיצד נראים חיים של קדושה. חומש זה הוא שמצוה על המצוות הקשורות בשלושת מימדי הקדושה שבחיים: בתחילת החומש מתגלים הקרבנות ואיתם השראת השכינה. זוהי הדרך בה הקדושה יורדת לעולם. וכתוצאה מכך, החל מפרשת שמיני שמספרת את ירידת השכינה לעולם, הקדושה שמילאה את העולם 'יוצאת' ומתפשטת על פני מרחב חייהם כולו. ישראל זוכים הם להתקדש בקדושת ה' גם בחיי החולין שלהם, וקדושה זו באה לידי ביטוי באופן מסודר, בחלוקה לשלושת המימדים: האדם, הזמן והמקום:

החל מאמצע פרשת שמיני עוסק החומש בקדושת האדם, וכתוצאה ממנה במצוות האכילה, הטהרה, והכהונה.

החל מאמצע פרשת אמור מופיעה קדושת הזמן: פירוט מלא של כל קדושת הזמנים והמצוות הכרוכות בהם.

ולבסוף, בפרשת בהר מופיעה הצלע השלישית: קדושת המקום. זוהי פרשה מרכזית ביותר בתורה בהקשר של הופעת קדושת ארץ ישראל. הפרשה נפתחת עם מצוות השמיטה והיובל שהן עמודי התווך של המצוות התלויות בארץ.

שלושת מוקדי הקדושה בפרשת אחרי מות

בפרשת אחרי מות, מתוארת הקרנת השכינה על השיא של הקדושה בשלושת המימדים גם יחד: האדם הכי קדוש (הכהן הגדול) הפועל ביום הכי קדוש (יום הכיפורים) ובמקום הכי קדוש (קודש הקודשים). אולם כפי שניוכח, ביום הכיפורים מדובר לא רק בנקודות הגבוהות ביותר של הקדושה, אלא בשיאים העומדים מעל ומעבר לדרגת הקדושה הקיימת בכל אחד משלושת המימדים.

בשלושת המימדים של חיינו ישנם כאמור מוקדי קדושה, אך בשלושתם ישנן גם נקודות קיצון בהן מופיעה קדושה שהיא כבר מעבר למה שהעולם מסוגל להכיל בדרך כלל. ישנו 'סולם' עולה של קדושה ובקצהו נמצא השיא שלו בעולמנו. אך מתברר כי מעבר לשיא זה קיימת דרגה נוספת של קדושה שכבר אינה שייכת לכאן:

בתחום קדושת האדם: האדם הוא הנבחר מכל שאר הברואים. מכל בני האדם - שם הוא הזרע הנבחר מתוך בני נח. מתוך בני שם: עם ישראל הוא העם הקדוש, ובמרכזו הקבוצה הקדושה ביותר היא הכהנים. אין עוד קבוצה קדושה יותר. ממילא במישור של החברות האנושיות הכהנים הם הקבוצה הפנימית והגבוהה ביותר. אולם מעל ומעבר לכהנים קיים הכהן הגדול. בדרך כלל אין עבודות של המקדש ששייכות דוקא לכהן הגדול, אלא עבודת המקדש היא של כלל הכהנים. אך ביום הכיפורים מופיעה עבודה שהיא מעבר לגדרי הקדושה הרגילים ולכן היא נעשית דוקא על ידי הכהן הגדול.

בתחום קדושת המקום: בית המקדש הוא שיא הקדושה של העולם. כל עבודת ה' המרכזית נעשית בו. אך יש תחום של קדושה העומד מעל ומעבר לקדושה זו ובו אין כלל עבודה – קודש הקודשים. ככלל המקדש מתחלק למרחב העבודה שהוא מן הפרוכת והחוצה, ולמרחב שהוא של שכינת הקב"ה בלבד. אכן מקום זה 'אינו מן המידה', כלומר הוא אינו חלק מן ה'עולם הזה'. אולם ביום הכיפורים מופיעה באופן חריג עבודה במקום זה.

ובתחום קדושת הזמן – הימים הקדושים של השנה הם שבת והמועדים. אולם מעבר לכולם ישנו יום שאינו במניין הימים של השנה כלל – יום הכיפורים. זהו יום מיוחד שחז"ל מסמנים אותו כמי שאינו כלול במניין ימי השנה, אלא הוא יומו של הקב"ה (תנחומא בראשית: "ר' יהושע אומר (ולא) [ולו] אחד בהם, מימים שברא הקדוש ברוך הוא בחר לו אחד מהם, ואיזה הוא זה יום הכפורים, שנאמר הלא זה צום אבחרהו (ישעיה נח ו)"[1].

נמצא שבפרשת אחרי מות מתואר קיבוץ יחיד במינו בכל התורה בין כל שלושת שיאי הקדושה: יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר בשנה. ביום זה הציווי הוא על דוקא על עבודה של הכהן הגדול שהוא הכהן הקדוש ביותר. ובאופן שאין לו אח ורע – מדובר על עבודה בקודש הקודשים.

על פי הדרכים הרגילות, העולם שלנו אינו יכול להכיל רמות כאלה של קדושה. כאמור – כולן נמצאות מחוץ לטווח האפשרויות הרגיל. ואכן מה שעומד ברקע ליום הכיפורים הוא המאורע שהראה עד כמה לא ניתן להתקרב לרמות כאלה של קדושה: נדב ואביהו ניסו לעשות זאת. הם ניסו שהם עצמם יתעלו לרמה שממעל לשאר הכהנים (ראה מה שכתבנו בקובץ על הכהנים), ונכנסו לקודש הקודשים – המקום הקדוש ביותר. ואת זאת עשו ביום השמיני – יום השראת השכינה. נדב ואביהו נשרפו מיד. אך ישראל זוכים שפעם בשנה נבראת להם האפשרות לאחד את כל מוקדי הקדושה לשיא עליון ובלתי נתפס של קדושה שמכפרת על כל חטאיהם.

[1] ונראה שכך יש אפשרות להבין את תחילת פרשת אחרי מות: התורה אומרת שאהרון אינו יכול לבוא בכל עת. הכוונה הפשוטה היא שאינו יכול לבוא בשום עת. אולם אט אט יתגלה שישנו יום שאיננו בכלל העת. אך זהו היום בו מופיעה הקדושה והעבודה המיוחדת של הכהן הגדול בקודש הקודשים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.