בפרשתנו, מופיעה בפעם הראשונה בתורה - 'פרשת המועדים', הכוללת ומפרטת את סדר קדושת הזמנים המתגלה על ידי עם ישראל, על פי סדר מועדי השנה, כנאמר (ויקרא כג א-ב) - "וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי".
והנה, תמוה הדבר, ש'המועד' הראשון אותו מציינת התורה בסדרת המועדים, היא השבת, שאיננה חלק מן המועדים, וכשאלתו של רש'י (במקום) - "מה ענין שבת אצל מועדות?"
תשובתו של רש'י מפתיעה לא פחות - "ללמדך, שכל המחלל את המועדות, מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאילו קיים את השבתות".
מה משמעות הדברים, ומה בא הדבר ללמדנו?
ישנם שני סוגי קדושה בעולמנו: האחת - קדושה היורדת אלינו 'מלמעלה למטה', על ידי הקב"ה בעצמו, ללא שום שותפות או התערבות שלנו. זוהי קדושת השבת, אותה הקדושה הקבועה והקיימת - 'קביעא וקיימא', המופיעה מאז בריאת העולם כל יום שביעי בשבוע, כפי רצון ה' - 'הוא אמר ויהי, הוא ציוה ויעמוד'!
לעומתה, ישנה קדושה שניה - קדושה ה'עולה' 'מלמטה למעלה', על ידי עם ישראל, המקדש את הזמנים. קדושה המופיעה דרכנו ועל ידינו, ב'הורדתנו' את הקדושה האלוקית העליונה לעולמנו שלנו, על ידי מעשינו, בקידוש החודשים ועיבור השנים, קדושה המתגלה רק על ידי עם ישראל ורק בארץ ישראל.
הסכנה הפוטנציאלית ביחס לשתי קדושות אלו היא בכך, שנעריך את קדושת השבת שמקורה ברבש'ע, אך נזלזל בקדושת הימים הטובים, שזמנם וממילא קדושתם תלויה בבני אדם, אנו - עם ישראל, ובמקום חומרי - ארץ ישראל.
אך באמת, זהו סוד קדושת הזמנים המופיע בעם ישראל ובארץ ישראל, וזו סיבת סמיכותה של השבת לסדר המועדים, וקדושתם שהושוותה לקדושת השבת. סוד המגלה שתכונתנו וסגולתנו האלוקית, עליונה ונשגבה עד כדי כך, שיש ביכולתנו להחיל קדושה בזמן, על ידי קביעתנו מתי יחולו ראשי חודשים, מהם משתלשלים זמני המועדים, מועדים בהם מופיעה רוחניות וקדושה אלוקית עליונה בעולמנו שלנו, על ידי מעשינו שלנו, בחינת - 'תנו עוז לאלוקים'….
זו הסיבה לכך, שהמצווה הראשונה עליה נצטווינו (בפרשת בא), היא מצוות קידוש החודש, 'בית אב' למצוות כולן, כיוון שדרכה מתגלה מעלתם העליונה של עם ישראל וארץ ישראל, שרק באמצעותם ניתן לקדש חודשים, דרכם מתגלה הקדושה בעולמנו.
ומה נפלאים דברי הרמב"ם ביחס למצוות קידוש החודש (ספר המצוות עשה קנג) המסכמים יסוד רוחני זה - "שציונו לקדש חודשים ושנים... והוא אומרו 'החודש הזה לכם ראש חודשים'... כלומר, שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש, כמו שבת בראשית, שכל איש ימנה ששה ימים וישבות בשביעי (שהרי היא מצוה התלויה בקב"ה בלבד, ולא בעם ישראל)... אבל מצוה זו לא יעשה אותה לעולם, אלא בית דין הגדול לבד (כנציגו הרוחני העליון של עם ישראל), ובארץ ישראל לבד... ובכאן שורש גדול משורשי האמונה, לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה"...

באדיבות ערוץ מאיר

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.