הלידה שבטומאה
התורה מתחילה לעסוק בטומאות היוצאות מגופו של אדם ועוסקת בפרשות אלה בכמה סוגי טומאות: יולדת, מצורע, נידה, זבה, בעל קרי וזב. המשותף לכולם: טומאות המתפתחות בגוף, שהנגזרת היא התרחקות מהמקדש, טומאה, תהליך של היטהרות והבאת קרבן. מעניינת העובדה שהתורה פותחת ביולדת. לכאורה יולדת יוצאת דופן. שאר הטומאות נתפסות כדבר שלילי, סוג של תקלה, מחלה. יולדת זה שונה. זה משמח. מדוע התורה פתחה בה?
אלא שיש כאן מסר. יש מצבי התרחקות בחיים שלנו. השאלה היא איך מתייחסים אליהם. במבט עמוק, התרחקות היא לשם התעלות והתקרבות גדולה יותר. אם האדם לוקח את הטומאה נכון, ולא רואה בטומאה רק עונש והרחקה, אלא טלטלה לשם תיקון, תשובה והתעלות, הרי שהטומאה מסוגלת להוות מנוף להתחדשות ולהתקרבות אל ה'. ניתן לומר שבעצם כל טומאה היא פוטנציאל של לידה. לא רק שיקום וחזרה לשגרה, אלא התקרבות פנימית יותר. זה המסר של התורה הפותח ביולדת: כל טומאה היא פוטנציאל של התחדשות ולידה. דחייה לשם תחייה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
