נקדש את שמך בעולם

פרשת קדושים מלאה ריבוי ציווים מגוון מאוד, המבטאים את מכלול תחומי החיים הבונים תוכן של קודש באומה. בתוך שלל הנושאים הללו, בולט נושא אחד החוזר על עצמו שלוש פעמים בפרשה: הציווי החמור להתרחק מאוב וידעוני. מה חמור כל כך בכך? ומה הדגש המיוחד בפרשת קדושים? אלא שאוב וידעוני הם אנשי רוח הדורשים אל המתים. תפיסתם הרוחנית היא שהקודש סותר את החיים. ודווקא המוות, המערער את החיים, הוא כביכול בסיס לקשר לאלוהים ולקדושה. אלוהים כביכול הוא אנטיתזה לחיים, והוא אלוהי המוות. וזה הפוך לחלוטין מכל תפיסת האמונה והקודש של התורה.

'נקדש את שמך בעולם'. כל הדרכת התורה היא היכולת להצמיח קודש בחיים מלאים כאן בעולם הזה. הקודש לא צריך את המוות כדי להתקיים. להפך. הקודש של התורה רואה במוות טומאה וכישלון, שניתן לגבור עליו ולבנות חיים מלאים בעלי ערך נצחי. לנצח את המוות. קדושה ביהדות זה תוכן מרומם ואצילי מאוד, שדווקא הוא, מסוגל להוציא אל הפועל את כל הכוחות, הנטיות והכישרונות העולמיים בשיא מיצויים וגבורתם. ככתוב בפרשת משפטים: 'ואנשי קודש תהיון לי', וכהסברו של הרבי מקוצק: מלאכים קדושים יש לקב"ה מספיק, הקב"ה חפץ באנשי קודש, בממלכת כוהנים וגוי קדוש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.