ה'בית' בתנ"ך מתייחס לא רק לבית הפיזי-הבניין אלא גם למשפחה: 'בית יעקב', 'בית יוסף' וכד'. מכלל ה'בתים' המשפחתיים האלו יש להבחין בין בית-משפחה שמופיע לזמן מסוים ויורד מבמת ההיסטוריה לבין בית-משפחה שהופך לשושלת קבועה ונצחית. מלבד השבטים שנחשבים כל אחד 'בית' בפני עצמו וקיימים לנצח כיחידה עצמאית ישנם שני בתים נוספים: בית אהרון ובית דוד.

יסודם של שני הבתים האלו במקור אחד בתוך שעבוד מצרים: "וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים"- 'בתי כהנה ולויה ומלכות שקרויין בתים', אך שם הפסוק מקדים את המאוחר והקמתם של הבתים בפועל עוד רחוקה. מעמד הכהונה מתחיל להתברר כבר בפרשת תצווה אך רק בפרשתנו הוא מקבל תוקף של 'בית': "וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ"- 'וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו, שנאמר בית אהרן ברכו את ה' וגו'.'

תוקף זה נוצר ביום הקמת המשכן: "שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן... ופרשת אחרי מות...". כלומר ש'בית אהרון' נוצר יחד עם 'בית ה'. לא רק בית אהרון הוגדר כ'בית' בהקשר לבניית בית ה'. גם 'בית דוד' נוצר בהקשר כזה. מבחינתנו העובדה ש'בית דוד' זו משפחת המלוכה הנצחית היא דבר פשוט, אך לא ברור שבתחילה היה כך ואדרבה נראה שדוד עצמו לא ידע שמשיחתו למלך היא משיחה נצחית לדורות. הראשון שמגדיר את 'בית דוד' הוא דווקא יהונתן בן שאול שכורת ברית נצחית עם כל 'בית דוד' כיוון שהוא מבין שזהו הבית הראוי למלוכה נצחית. אך הקביעה האלוקית שישנו 'בית דוד' מופיע רק כאשר דוד מבקש לבנות בית לה', אז נאמר לו: "וְהִגִּיד לְךָ ה' כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ ה' ", ודוד עונה בענווה: "וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ ה' אלוקים וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק". שני הבתים-השושלות הנצחיות של הכהונה והמלכות הם בעלות תוקף אלוקי מיוחד ונבנות מכוחו של בית ה'.

רש"י מבאר שכל שמונת הפרשיות שנאמרו ביום הקמת המשכן נצרכו באופן מיידי. לגבי פרשה זו מבאר: "אע''פ שהיא של יום הכפורים בו ביום נאמרה כדכתיב אחרי מות ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת". נראה שגם כאן יש צד שווה בשני הבתים. התוקף האלוקי של שניהם עלול להטעות ולכן נדרשת הבחנה ביניהם לבין בית ה'.

רצונו של דוד לבנות את בית ה' התעורר לאחר פעולתו להעלאת הארון לירושלים. לאחר הנסיון הראשון להעלאת הארון שהסתיים במות עוזה אומר דוד: "אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה' ". מהכתוב בספר דברי הימים משמע שדוד חשב בתחילה להביא את הארון אל ביתו ממש ולכן רק אחרי מות עוזה הכין אוהל מיוחד לארון. בית המלכות של דוד הוא דבר נשגב וכל שאיפותיו הם שאיפות קודש: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי", אך אסור לטשטש את המרחק שבינו לבין בית ה'.

גם יצירתו של בית אהרון שכולו בית של קדושה עלולה להטעות ולטשטש את הגבולות שהרי הכהנים הם אלו שמורשים ונדרשים להכנס אל הקודש פנימה ולעבוד בו. ואכן נדב ואביהוא בלהט הקדושה שלהם פרצו את הגבול ונכנסו לקודש הקודשים. לכן ביחד עם הקמת בית ה' מגיעה מיד האזהרה: "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת". בתוך בית ה' הרחב יש בית פנימי 'מבית לפרוכת' ששם גם לאהרון ולביתו אין רשות להכנס. ממילא מובן שכל עבודתם במשכן ובמקדש היא לא כבעלי המקום אלא כמשרתים את פני ה' בלבד. כך יתקיים כראוי: "בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה' ", "הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' ".

ייתכן שיש בפרשתנו רמז גם לבית המלכות. הפסוקים חוזרים פעמיים על הצווי: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ" וחז"ל פירשו את הראשון על ביתו הפרטי של הכהן הגדול 'ביתו זו אשתו' ואת השני על כל אחיו הכהנים. אשתו של אהרון היא "אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּֽינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן" משורשי משפחתו של דוד ושני הבתים מקורם אחד.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.