אפשר לחלק את התורה באופן כללי לשלושה תחומים: א. אמונה ומוסר, ב. מצוות-הלכה, ג. היסטוריה. לעומת ספר בראשית שכמעט כולו היסטוריה ויש בו רק 3 מצוות, ספר ויקרא כמעט כולו מצוות. לכן כאשר משווים בין החומשים מבחינת משך הזמן ההיסטורי שלהם מתברר שספר ויקרא מספר על 8 ימים בלבד!
שמונת הימים האלו הם ימי המילואים. מתי בדיוק היו ימי המילואים? נחלקו האם הם התחילו בכ"ג אדר עד א' ניסן או בא' ניסן עד ח' בו. הצד השווה בשתי הדעות הוא א' ניסן- יום הקמת המשכן.
כאמור כל שאר הספר הוא מצוות. גם לגבי מצוות יש תועלת לברר מתי בדיוק נאמרו כדברי הספורנו ועוד מפרשים שהשינוי במדרגה הרוחנית של ישראל השפיע על חיובם במצוות מסוימות. האם ניתן לעשות זאת בספר ויקרא? ניתן להניח שגם החלק ההלכתי בתורה מסודר בסדר הכרונולוגי שבו וכן משמע משיטת הרמב"ן ועוד מפרשים שאין להשתמש בכלל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' כשאין הכרח לכך. חומש שמות מסתיים בא' ניסן וחומש במדבר מתחיל בא' אייר ואם כן במהלך חודש ניסן שביניהם נאמר כל ספר ויקרא.
מצאנו בחז"ל שתי דעות בעניין זה: בגמרא (גיטין ס.) נאמר: "אמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה". לפירוש רש"י הכוונה לשלוש פרשיות מספר ויקרא שמופיעות בפרשות שמיני אחרי מות ואמור. לפירוש תוספות יש להוסיף עוד פרשייה מפרשת אמור. שאר הפרשיות נמצאות בספר במדבר. לשיטה זו זמנו של רוב הספר אינו מזוהה.
במדרש (ספרי זוטא) מכפיל כמעט את המספר: "חמישה עשר פעם נדבר עם משה ביום אחד. ואיזה זה יום הוקם המשכן. ואלו הן: אדם כי יקריב מכם קרבן, צו את אהרן, קח לך עגל, יין ושכר אל תשת, איש איש מבית ישראל אשר ישחט, כמעשה ארץ מצרים, קדושים תהיו, אמור אל הכהנים, וישלחו מן המחנה, כה תברכו, קח מאתם, נשיא אחד ליום, בהעלותך, קח את הלוים, ויקחו אליך פרה אדומה". לשיטה זו אפשר לתארך את רוב הספר: פרשות ויקרא- צו- שמיני וכן אחרי מות- קדושים- אמור נאמרו כולן או רובן בא' ניסן. פרשות בהר בחוקותי נאמרו כנראה לפני כן כיוון שבתחילת בהר ובסוף בחוקותי מוזכר שנאמרו בהר סיני. רק פרשות תזריע-מצורע נותרו בלתי מזוהות.
למה היה צורך לומר פרשות רבות כל כך ביום אחד? רש"י בגמרא מבאר שכל הפרשיות האלו נצרכו לעבודת המשכן. מתוך 613 מצוות בין 150 ל200 מצוות קשורות למשכן ולמקדש. ביום שהוקם המשכן החלו כל אותן מצוות להתקיים בבת אחת והיה הכרח ללמוד וללמד את כולן כדי שעבודת המשכן תיעשה כראוי.
אלא שהסברו של רש"י מועיל רק להבין מדוע אי אפשר לאחר את הפרשיות האלו, ועדיין יש לשאול מדוע לא להקדים את אמירתם? משה ירד מהר סיני למחרת יום הכיפורים וציווה על הקמת המשכן. כמעט חצי שנה עברה עד ההקמה בפועל ובכל הזמן הזה היה אפשר להתכונן לעבודה במשכן. למרות זאת הקב"ה חיכה עד שיוקם המשכן ורק אז לימד את משה את כל 'תורת הכהנים' בבת אחת!
נראה שהתשובה טמונה בפסוק הראשון: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". ספר ויקרא נפתח במציאות חדשה של נבואה מאוהל מועד: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו". כל המצוות שהתחדשו עם הקמת המשכן היו צריכות להאמר מתוך המדרגה החדשה הזו. רק הקול שבא מהאחדות הגמורה בין ישראל לקב"ה 'מבין שני הכרובים' יכול לבאר כיצד תצא לפועל אחדות זו ב"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
