פרשת שמיני נראית כפרשה חסרת שם- יש לה רק מספר. לפי הפשט המספר הזה בא כהמשך לשבעת ימי המילואים שבפרשה הקודמת, אבל השימוש במספר ככותרת לפרשה מלמד שיש לו הקשר רחב יותר.

רש"י עפ"י חז"ל מזהה את התאריך המדויק של אותו יום: "ויהי ביום השמיני- שמיני למלואים, הוא ר"ח ניסן, שהוקם המשכן בו ביום". הזיהוי נותן ליום הזה ולאירועים שבו מקום בשורת האירועים היסודיים של העולם: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, תנא אותו יום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית...". רש"י מפרש שם עפ"י ההקשר בסוגיית הגמרא: "ראשון לבריאת עולם- שאחד בשבת היה", אבל לפי שיטת ר' יהושע נוכל לפרש פירוש נוסף.

במסכת ראש השנה נחלקו התנאים בתאריכים של כמה אירועים ובראשם: "תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם... ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם...". סדר המועדים שלנו שנקבע בתורה נוהג עפ"י שיטת ר' אליעזר שהעולם נברא בתשרי, ולכן א' בתשרי הוא ראש השנה ובו אנו אומרים "היום הרת עולם". גם לשיטה זו הכוונה היא שא' תשרי הוא היום השישי בבריאה שבו נברא האדם, ומאז ניתן למנות את הימים כפי משמעותם האנושית. אמנם לפי ר' יהושע משמע שאותו יום השישי הוא א' בניסן. אך לפי פרשתנו ניתן ליישב את שתי השיטות. בריאת העולם נעשתה בששה ימים והסתיימה ביום השביעי. אם כן השלב הבא הוא 'היום השמיני' שמופיע בפרשתנו. שלב זה הוא הבריאה שנעשתה בניסן.

המשמעות של חנוכת המשכן אינה רק לגבי עם ישראל אלא לגבי העולם כולו: "ויהי ביום השמיני, ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ, כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". למרות שהבריאה הסתיימה ביום השביעי זהו רק שלב ראשון שלה ויש שלב נוסף של הבריאה שמסתיים רק ביום השמיני. לעומת השלב הראשון שבו ה' פועל לבדו, בשלב השני האדם נעשה 'שותף לה' במעשה בראשית', ויוצר בעצמו את המשכן שבו משתקפים כל העולמות העליונים והתחתונים. על גבי יצירה זו בא הקב"ה ומשרה את שכינתו.

השראת השכינה מופיעה בפרשתנו בדמות ירידת האש מן השמים. ואכן האש היא היצירה שהופיעה מיד לאחר השלמת השלב הראשון בבריאה: "אָמַר רַ' יוֹסֵי: הָאוּר עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֵּעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דֻּגְמָה שֶׁל מַעְלָה, וְהֵבִיא שְׁנֵי רְעָפִים וְהִקִּישָׁם זֶה לָזֶה, וְיָצָא מֵהֶם אוּר וּבֵרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ". אלא שהאש של מוצאי שבת- לילו של היום השמיני היתה תולדה של צורך: "כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי". ואילו האש של היום השמיני נוצרה לכתחילה כמעידה על השלמה ולא על חסרון.

ניתן לומר אם כן שכל מאות השנים שעברו בין 'היום השישי' שבא' תשרי לבין 'היום השמיני' שבא' ניסן נחשבו כלילה אחד ארוך, עד שהאיר אורם של ישראל במשכן, וזוהי השמחה הגדולה שהיתה לקב"ה ביום זה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.