בפרשה נאמר "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה", ולא מובן מה הענין בזה? הרי מטרת האש לשרוף את הקרבנות שמועלים אל המזבח. אבל בזמן שאין קרבנות על המזבח למה צריך אש? במנורה שנאמר בה "לְהַֽעֲלֹת נֵר תָּמִֽיד", זה מובן, כי יש ענין באור תמיד: בלילה להאיר, וביום מצד הכבוד. אבל אש על המזבח לא צריך לכאורה.

ועוד קשה: למה הפרשה, שמדברת על האש שעל המזבח, מתחילה בשריפת חלקי הקרבנות שנשארו על המזבח במהלך הלילה, ורק אחר כך מדברת על העלאת הקרבנות עצמם למזבח, ורק לאחר שני אלו מזכירה שאש תמיד תהיה על המזבח? הסדר אמור להיות הפוך. קודם כל צריך להבהיר שתהיה תמיד אש על המזבח, אחר כך לומר מה עושים באש הזו: מעלים עליה קרבנות. ואחר כך לומר שתמשיך לדלוק גם בלילה כדי לשרוף את מה שנשאר מהקרבנות. ומה הטעם לומר שצריך לשרוף מה שנשאר מהקרבנות לפני שאמרנו בכלל שמעלים אותם על האש?

הקרבנות שעם ישראל מקריב שונים באופן מהותי מהקרבנות שהקריבו הגויים. כי באופן פשוט קרבן בא לומר שאני מוכן לתת את הרכוש שלי לא-ל. ולכן אדם שורף בהמה שהיתה שלו, כדי להעביר אותה כביכול מרשותו לרשות הא-ל. אבל הקרבנות של עם ישראל מיוסדים על האיל שהקריב אברהם לאחר עקידת יצחק. והאיל ההוא בא "תַּחַת בְּנֽוֹ". ואם כן, הכוונה של עם ישראל בקרבן היא לא רק לתת רכוש, אלא שאדם נותן את עצמו לקב"ה. ובעצם הוא מוכן לתת את החיים שלו עצמו לקב"ה, אלא שהקב"ה רוצה שנקדש את שמו בחיים, ולא נמות חלילה, ולכן הוא מעלה קרבן במקום את עצמו.

אם כך, הקרבן פירושו שאנחנו מעלים את עצמנו, ומתקרבים אל הקב"ה. ובעלייה הזו ישנם שלש מדרגות עקרוניות:

המטרה העליונה היא שאדם יקרב אל הקב"ה את כל החיים שלו, כולל הרכוש ועסקי החולין שלו. כך שלא ישאר שום דבר שאפשר היה להעלות אל הקב"ה, ולא עלה. ולזה רומזת שריפת הקרבנות עד הסוף במשך כל הלילה, כך שלא נשאר כמעט דבר שלא עלה. זה העיקר, ולכן המדרגה הזו מוזכרת ראשונה.

הדרך להגיע אל המעלה העליונה הזו, היא שהאדם יעלה את עצמו במדרגות הקדושה: "וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים": בעזרת אנשי הקודש שבעם, כלומר הכהן, האדם מדליק קודם כל בליבו את אש הדבקות בה', ואז הוא מעלה את מה שהוא יכול כבר להעלות: את צדדי הקדושה שיש בו. וגם את צדדי החולין הוא מתחיל להעלות, כמו קרבן שלמים שבו הבעלים אוכלים את הבשר, אבל אחרי שהעלו לקב"ה את חלקו.

ומה יעשו כל אלו שלא הגיעו למדרגות האלו? כל אלו שאש הדבקות האלוקית עוד לא כל כך בוערת בליבם? להם חשוב לומר שהם לא צריכים לחכות שיקרה משהו מיוחד, הם לא צריכים לחכות דווקא לחודש אלול, או להתרוממות רוח. האש נמצאת תמיד על המזבח, ומחכה להם. מתי שיבחרו, הם יוכלו להתחיל את התהליך ולהדלק. תמיד יש מאיפה להתחיל את העבודה הרוחנית: בין אם מהתורה, שרמוזה במנורה: "לְהַֽעֲלֹת נֵר תָּמִֽיד", ובין אם מהתפילה: "קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה'", ששניהם מודלקים, על פי חז"ל, מאש התמיד שעל המזבח.

[הרחבה ועיון נוסף: ויקרא פרק ו פסוק ב: אברבנאל 'וכפי זה הדרך מהרמז', תורת משה 'ואש המזבח תוקד בו' ופסוק ג, תלמוד בבלי יומא דף מה עמודים א וב, שפת אמת פרשת צו תר"מ 'בפסוק היא העולה', תרמ"ד 'במד' על כל פשעים', תרמ"ו, תר"נ, שם משמואל פרשת כי תשא תרע"ג 'אך נראה דהנה ידוע'].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.