ישנם שני סוגי קרבנות עיקריים: עולה ושלמים. העולה עולה כולה על המזבח, וכולה לה'. מהשלמים מעלים רק חלקים מסוימים למזבח, ומעט לכהן, ואת עיקר הבשר אוכלים הבעלים, ומי שהם מזמינים לסעודה.

בפרשה אנחנו פוגשים את קרבן תודה, שמביא מי שרוצה להודות לה'. בעיקר מי שניצל מצרה, במקרים שבימינו אנחנו מברכים עליהם 'הגומל'.

ההגיון היה שקרבן תודה יהיה עולה: אדם רוצה לומר תודה לה', אז הוא נותן לה' את הקרבן, ולא לוקח את הבשר לעצמו.

אלא שבפועל קרבן תודה הוא שלמים, והאדם שרוצה להודות לה' אוכל את הקרבן בעצמו ומזמין עוד אנשים לסעודה. וזה לא מובן: איך הקרבן מביע את התודה לה', אם האדם לוקח אותו לעצמו?

כך גם היום אנשים עושים סעודת הודיה. מה ההגיון לעשות סעודה ולהנות? למה לא לומר ארבעים יום תהילים ליד הכותל או לתת צדקה בכמות גדולה? למה כשאומרים תודה לה' אנחנו יושבים להנות במקום לתת לו משהו משלנו?

מצד האמת, בכלל לא הגיוני להגיד תודה לה' דווקא כשאדם ניצל בנס ממחלה או מסערה בים. הרי הקב"ה מחיה את האדם כל יום ויום, מה פתאום הוא נזכר להודות דווקא אחרי שהוא היה חולה וניצל? הרי מי שאפילו לא היה חולה, צריך להודות עוד יותר.

אם אדם אומר תודה לקב"ה רק אחרי שהוא היה חולה, הוא בעצם אומר שעל כל שאר החיים שלו לא צריך להודות לה', וזה כמובן לא נכון.

מה שהתחדש כשאדם היה חולה וניצל, הוא שרואים בעיניים שה' מחיה את האדם. במה שקורה באופן תמידי בכל יום, קשה לראות את יד ה'. זה נראה טבעי. אבל כשאדם היה יכול למות ח"ו, ובכל זאת קיבל את חייו בחזרה, ההשגחה ניכרת. ומהמקרה המיוחד הזה יוכלו בני אדם ללמוד על כל החיים, ולהבין שאם כך צריך להודות מי שחלה והתרפא, קל וחומר שצריך להודות מי שאפילו לא חלה.

ולכן אנחנו לא נותנים קרבן תודה לה', זה לא הגיוני לתת לה' משהו דווקא אז ולא בכל יום ויום. אלא קרבן תודה הוא שלמים, ולסעודה מזמינים הרבה אנשים שיבואו וישמעו את הנס וילמדו על השגחת ה'. עיקר התודה אינו אמירת תודה, אלא מלשון הודאה באמת. להודות ולהכיר בכך שה' מנהל את המציאות.

וכך נאמר במזמור ק"ז בתהילים המדבר על ארבעה שחייבים להודות: "יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם... וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה... וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ". ומסיים המזמור בפסוק שהוא עיקר ההודאה: "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה", לזכור את הניסים שסיפרו לו "וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'", גם בשאר החיים ובניסים שבכל יום ויום.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.