למה ביובל השדות חוזרות לבעלים המקוריים? אם בשמיטה לא עבדנו את האדמה בכלל, כדי לומר שהארץ שייכת לה', ביובל צריך שלא תהיה בעלות על הארץ בכלל. שנה אחת תהיה הארץ כולה של ה', ורק לאחר מכן תחזור לבעליה. אבל אם השדות חוזרות לבעלים המקורי, איפה אנחנו רואים את הבעלות של ה' על הארץ? קודם הארץ היתה שייכת לאנשים מסויימים, ועכשיו היא שייכת לאנשים אחרים.
נראה שהארץ אכן שייכת לה' אם היא שוממה, אבל יותר מזה היא שייכת לה' אם ישראל יושבים עליה. הקב"ה לא ברא את העולם כדי שיהיה שומם, וגם לא כדי שאנשים יעבדו את האדמה. "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" אינה המטרה המקורית של הבריאה. הקב"ה רוצה שאנשים יעבדו אותו גם דרך עבודת האדמה. שגם הצד החומרי של העולם, צד האדמה, יתקדש על ידי מעשי בני האדם.
ולכן בשמיטה המטרה אינה להחזיר את הארץ להיות שממה, אלא שהעם יוכל להשתחרר מהקללה של "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" ולשבת ללמוד תורה ולקדש את העולם. וכמו שמכוחה של שבת כל ששת הימים האחרים מקבלים קדושה, כך מכוחה של השמיטה כל ששת השנים האחרות יתקדשו כולל עבודת האדמה שלהם.
גם הפעולה של היובל אינה סתם לשנות בעלות בקרקע. היובל מחזיר אותנו אל החלוקה המקורית של יהושע בן נון כשנכנסו ישראל לארץ. אז קבל כל אחד מישראל את הנחלה שלו על פי גורל אלוקי. הארץ היתה כולה של ה', והוא בחר לתת אותה לאנשים לפי חלוקה מסוימת, כדי שיעבדו אותה כעבדיו.
מאז, אנשים מכרו את השדות אחד לשני, ומדי פעם גם נמכרו לעבדים אחד לשני. אבל פעם בחמישים שנה החלוקה של הקב"ה על ידי יהושע בן נון חוזרת, והעבדים משתחררים. וכולם חוזרים ונזכרים שהארץ שייכת לה', והוא שנתן לנו אותה, ושאנחנו עבדים שלו בלבד, ועובדים את האדמה בשבילו.
וכיון שמדובר בחזרה לחלוקה של יהושע בן נון, נוכל להבין שתי עקרונות שאומרת הגמרא:
האחד שלא התחילו לספור שמיטה ויובל בימי יהושע עד שלא גמרו לכבוש ולחלק את הארץ, כיון שאין טעם להחזיר את הארץ לחלוקה המקורית, לפני שהיא הסתיימה.
והשני שהיובל נוהג רק כאשר כל השבטים יושבים בארץ, וכל אחד בנחלה המקורית שלו. כי אם לא ידועה הנחלה המקורית, או אם חסרים שבטים, אי אפשר לחזור לחלוקה האלוקית מימי יהושע בן נון.
[עיון נוסף והרחבה: שמונה קבצים א תתסה, שפת אמת פרשת בהר תרמ"ט, גמרא ערכין יב:, לב:].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
