בפרשה יש שני טעמים ברצף לאיסור אכילת דם: האחד "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא", ומיד טעם שני "וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר". ולא מובן למה צריך שני טעמים, גם שהדם הוא הנפש, וגם שהוא מיועד למזבח? ועוד קשה שהרי אסור לאכול דם של כל חיה ועוף שהם, לא רק של אלו שעולים למזבח. ואם כן הטעם השני לא שייך בהם כי הדם שלהם לא ניתן למזבח.
ונראה ששני הטעמים הם טעם אחד.
הבהמה דומה לאדם בצד הגופני שלה, אבל שונה ממנו מאוד בצד הנפשי שלה. הגוף שלנו בדומה לגוף הבהמה, לא בוחר. הוא מופעל על ידי כוחות טבעיים: רעב, צמא, עייפות. אבל הנפש שלנו אמורה לבחור, שלא כמו הבהמה. אנחנו לא מופעלים נפשית על ידי הדחפים הטבעיים שלנו, אלא בוחרים מתי להתייחס לרעב ומתי לא, מתי ללכת לישון ומתי לא.
כאשר הותר לאדם לאכול בשר, הכוונה שיוכל לקיים את הצד הגופני שלו בעזרת הצד הגופני של הבהמה. אבל בשום מקרה לא הותר לו לקיים את הצד הנפשי שלו בעזרת נפש הבהמה, כי אז לא רק הבשר שלו ידמה לבשר הבהמה, אלא גם הנפש שלו תדמה לנפש הבהמה.
ומיד מוסיף הפסוק טעם, שאינו טעם לאיסור אכילת הדם, אלא על פי מה שהסברנו כאן הוא טעם לזריקת הדם על המזבח: הנפילות של האדם מישראל קשורות למקרים שבהם הנפש שלו נטתה לצד הבהמי. למקרים שבהם הוא לא הצליח לבחור בצלילות, ונתן לדחפים שלו לבחור בשבילו. וזה טעם למה אנחנו מכפרים בעזרת זריקת דם הבהמה, כדי לציין שהיתה מעורבת בחטא נפש עם נטיה בהמית, והבחירה האמיתית שלנו היא שלא לחטוא.
ואולי יש כאן גם רמז לשני סוגי חטאים שונים: יש מקרים בהם אדם חוטא בלי כוונה. הוא נטה אחרי הנפש הבהמית ולא שם לב, ולא נתן לעצמו דין וחשבון על מה שהוא עושה. במקרה כזה יבוא דם הבהמה ויכפר עליו. אבל במקרה שבו אדם בחר להיות בהמי, כשהוא בחר לא לשים לב למעשיו וללכת אחרי הדחפים שלו, שאת זה מייצגת אכילת הדם, אז "וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ". מי שבחר שלא לבחור, זו נחשבת בחירה לכל דבר. והחטאים שלו אינם בטעות ובשוגג, אלא במזיד.
וכך נאמר על אחאב "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ". אמנם איזבל הסיתה אותו, אבל הוא בחר להתחתן איתה בידיעה שזה מה שהיא תעשה, ולכן נחשב שמכר את עצמו לעשות את הרע, בזה שמכר את הבחירה שלו והעביר אותה לאיזבל.
[הרחבה ועיון נוסף: ויקרא פרק יז פסוק יא: רמב"ן 'מן הידוע עוד', אור החיים העמק דבר, פסוק י: אור החיים 'ונראה לומר בהקדם', רש"ר הירש 'אולם עצם טבעו', ספר החינוך מצוה קטז 'וענין המנחות', מלבי"ם מלכים א פרק כא פסוק כ, כה].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.