"אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ" מה הסיבה בגללה הגלות מתוארת כשמיטה ארוכה? גם אם יגלו כיון שלא שמרו שמיטה, הרי הגלות אינה שמיטה. כמו שבזמן שאין אדם שישמור שבת, אין כאן שמירת שבת, כך אם לא עובדים את האדמה, טכנית, כי לא נמצאים בה, אין כאן שמירת שמיטה.

ובנוסף, התורה משתמשת כאן בביטוי משונה "תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ", הארץ הרי אינה רוצה דבר. ה' הוא שרוצה את השמיטה.

מטרת השמיטה והיובל ללמד אותנו שהארץ שייכת לה'. אמנם למה חשוב לדעת שהארץ שייכת לה'? אנחנו צריכים לקיים את מצוות ה', איך זה קשור לשאלה של מי הארץ?

אומרת התורה בפרשה הקודמת "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". 'עמדי' אינה מילה זהה למילה 'עמי', 'עמדי' פירושה ממש איתי, כאילו אנחנו דבר אחד.

עם ישראל אינו שייך לאדמה, הוא שייך לשמים. אנחנו רק גרים ותושבים על פני האדמה, בעולם החומרי, כיון שאנחנו עם הקב"ה ממש, שייכים לעולם הרוחני.

ולכן לעולם לא יהיה עם ישראל אזרח גמור בארץ, כמו "משפחות האדמה". תמיד נהיה גרים ותושבים בארץ, ואזרחים בעולם העליון. הדרך לבטא את הידיעה הזו, היא על ידי שמיטת הקרקע בשנה השביעית, והחזרתה לחלוקה המקורית של הקב"ה בשנת היובל. אבל אם ישראל מרגישים שהם בעלי הבית בארץ, ושהם אזרחי העולם החומרי (מה שמתבטא גם באי שמירת שמיטה ויובל, ובכל אופן באי שמירת ההגיון שלהם), אז צריך שיהיו גרים ותושבים בארץ ממש. ולכן הם גולים מהארץ, ונהיים גרים ותושבים בארצות אויביהם. שם בעל כרחם לא יהיו אזרחי העולם החומרי, וישאר להם להיות רק אזרחי העולם הרוחני. ולכן אותו הגיון של שמירת השמיטה בארץ מרצון, מתבטא כשישראל גולים מארצם, בעל כרחם, וזו שמיטה ארוכה.

אמנם ארץ ישראל עצמה גם כן שייכת לעולם הרוחני, "כִּי לִי הָאָרֶץ". ולכן היא נותנת את פירותיה בעין יפה רק לישראל, כדי שיעבדו על ידה את הקב"ה. ולכן "וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ". בזמן שישראל נמצאים על האדמה, השמיטה אינה שממה, אלא הפניית המבט של העם מעבודת האדמה אל העולם העליון. אבל העם עדיין צריך לאכול, ולכן הארץ, כביכול, אינה רוצה את השמיטה. היא עושה בשנה השישית תבואה לשלש שנים, כדי שלא יחסר לעם מה לאכול. אבל כשישראל גולים מארצם, אין לארץ סיבה להוציא בשבילה פירות. היא לא כמו שאר הארצות שמוציאות תבואה לפי העבודה, אלא מוציאה תבואה רק למטרה שלשמה נוצרה. ולכן במצב הזה רוצה הארץ את שבתותיה, ושוממת ממש, כי בדרך הזו היא מראה שהיא שייכת לה', ופועלת בשבילו בלבד.

[עיון נוסף והרחבה: ספרא בהר פרשה ג פרק ד, שפתי כהן שמות פרשת תרומה 'ומה שהיתה', כלי יקר ויקרא פרק כה ח].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.