בסוף חומש דברים משה רבנו בירך את שבט לוי, והוא הזכיר בברכתו את הקטורת לפני שאר הקרבנות (דברים לג, י): "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ". באופן דומה, בבניין המקדש על ידי שלמה מבוארת מרכזיותה של הקטורת בכך ששלמה מציין שכלל בנין המקדש נועד בכדי להקטיר לקב"ה (דברי הימים ב ב, ג): "הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל... וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו".

מדוע הקטורת מוזכרת בפסוקים אלו לפני שאר הקרבנות ובנפרד מהם? נוכל להבין זאת על בסיס דברי רבנו בחיי (ויקרא ט, כג). הוא קובע כי הקטורת היא הקרבן הנבחר משאר הקרבנות: "ואמר: "ויצאו ויברכו את העם", כלומר סמוך להקטרת הקטרת מיד, לפי שבאותה שעה התפלה מקובלת יותר, וכך מנהגו של כהן גדול ביוה"כ: היה נכנס לפני ולפנים להקטיר הקטרת ומניח המחתה בפנים ויוצא ומתפלל על צרכי העם בספוק מחיותן ומזונותיהם ובירידת המטר ובשאר הצרכים. ומה אמר דוד ע"ה: "תכון תפלתי קטרת לפניך", הזכיר הקטרת יותר משאר הקרבנות לפי שהוא קרבן הנבחר והנרצה יותר, גם התפלה באותה שעה יותר מקובלת".

אם כן, יש לשאול: במה עדיפה הקטורת על שאר הקרבנות? בכדי להבין זאת יש לעמוד על הבדל יסודי בינה לבין שאר עבודת הקרבנות הנערכת במקדש: ככלל, העבודה שאנו מצווים עליה במקדש היא עבודת ויתור על רכושנו, ומסירתו לגבוה. על פי הגדרים הרגילים של עולמנו, הקרבת קרבן היא איבוד של רכוש בעל ערך. אמנם אנו מאבדים אותו מחמת רצון ה' שציווה עלינו להקריבו. כאשר אדם לוקח פר או כבש ושוחט אותו, עיניים אנושיות זרות היו מזהות כאן הפסד והשחתה של בעל חיים שניתן היה להשתמש בכוחו, בשרו ועורו. כמובן, אין כאן השחתה כלל ח"ו, אלא הקרבה – המרת ערך חומרי בערך רוחני עליון. מכל מקום, חיסרון כל שהוא יש במראה ובריח הדם שנשפך והבהמה המומתת. התועלת של כל קרבן מבוטאת בתורה באמצעות ריח: "ריח ניחוח אישה לה'". אך בכל הקרבנות מדובר בריח רוחני עליון, ריח שהוא לפני ה' – רק הקב"ה מריח את ריח הניחוח העולה מכל קרבן. חוש הריח האנושי אינו מסוגל לזהות את הריח הטוב של הקרבנות.

אך בניגוד לשאר הקרבנות, בקטורת מופיעה שלימות מיוחדת. קרבן הקטורת הוא היחיד שגם על פי הפירוש האנושי הפשוט מהווה פעולה חיובית ולא שלילית. העלאת הקטורת מביאה להתפשטות ריח טוב. זוהי פעולה המצויה גם בעולם החולין, כגון ה'מוגמר' שאותו מניחים על גחלים כדי ליצור ריח טוב. כל בר דעת יודע שאין כאן השחתה של הסממנים, אלא להיפך: הבאה של התכונה הגנוזה בהם לידי מיצוי וגילוי. כלומר בקרבן הקטורת ניכרת השלימות הגמורה והמוחלטת הקיימת בעבודת המקדש. שלימות זו קיימת בכל הקרבנות, אך בכולם היא נותרת נסתרת ועליונה. רק בקטורת היא מוחשת בגלוי. לא רק זאת, אלא שהריח המתפשט בעקבות הקטורת משפיע ומאציל על כל רחבי המקדש ומבשם את כל הקרבנות כולם. וכך מתגלה לכל באופן מוחשי, כיצד ההתקרבות לקב"ה מלאת ניחוח מתוק ונעים. אם כן, בקרבן זה הקב"ה 'מטעים' גם את הכהנים והעם בריח העולה מן המקדש ומבשם את העולם כולו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.