המעמד הגדול של מלחמת ה' מול האויבים בים סוף גילה את הנהגת 'ה' איש מלחמה' בעולם. עד אז, לאורך כל ההיסטוריה, הקב"ה לא נודע כמי שפועל באמצעות מלחמה. מלחמה היא 'החור השחור' של האנושות. היא מוציאה בבת אחת מסה גדולה של יצרים ותכונות שליליות, ומולידה הרס, חורבן ותוהו ובוהו. כל אלו הם ההיפך הגמור של המידות הטובות, השלום והברכה הקשורות לאמונה בה'. לכן עד לנקודת המפנה של קריעת ים סוף – מלחמות היו נקודת המרחק הגדולה ביותר מן האמונה בה'.

ואז באה קריעת הים וקרעה את החושך: לראשונה נודע לכל כי הקב"ה משגיח ופועל גם בדרכי המלחמה. כשהקב"ה נלחם בעצמו באויב, התגלה בבת אחת כי המלחמה עצמה היא אמצעי של הקב"ה לבצע את רצונו. סוף סוף החלה להתפוגג אחת הקושיות הגדולות ביותר של הבריאה. כך מבואר במדרש זוטא (שיר השירים פרשה ב): "ולא הודיע שהוא איש מלחמה עד שיעשה מלחמה כנגד פרעה, כמה שנאמר: 'ה' איש מלחמה ה' שמו'".

האברבנאל מבהיר כי מלחמת ה' בפרעה היא היא שענתה את התשובה החזקה והחדה לשאלה הכפרנית של פרעה (שמות טו): "שבעבור שפרעה אמר במצרים (שמות ה): 'מי ה' אשר אשמע בקולו' לא ידעתי את ה' אמר משה כאן כמהתל ממנו ה' איש מלחמה ה' שמו ואיש מלחמה הוא תואר לפרעה אומר כנגדו אתה איש מלחמה וחפץ ברע שבאת לרדוף אחר בני ישראל להלחם בם זהו ה' אשר לא ידעת ה' שמו. עתה תדעהו מפאת פעולותיו". כלומר בשירת הים ישראל הצביעו על כך שלראשונה בהיסטוריה, המלחמה הובילה לאמונה בה' ולגילוי שמו.

לאור זאת, חשוב לפתוח את המבט ולהבין מה נכלל בגילוי החדש: מהן חוקיה של הנהגת 'איש מלחמה', וכיצד היא משתלבת בין שאר דרכי הפעולה של הקב"ה.

א.      מלחמה ברשעים בכל הכלים.

במדרש תנחומא (שופטים) אנו מופתעים לגלות כיצד הנהגת המלחמה של הקב"ה היא הנהגה נרחבת המותאמת בדיוק לגדולי הרשעים, ומגיבה לכל הכלים שהם מפעילים נגד עם ישראל: "כל מה שהיה פרעה עושה היה הקדוש ברוך הוא עושה: יצא פרעה כגיבור, והקב"ה כגבור, שנאמר (ישעיה מב): 'ה' כגבור יצא' כאיש מלחמות יעיר קנאה'. שלא הודיע גבורתו תחלה אלא בפרעה, בשעת מלחמה נקרא איש, שנאמר (שמות טו): 'ה' איש מלחמה ה' שמו'. יצא פרעה לבוש בכלי זיין קסטיא והקב"ה כך, שנאמר (חבקוק ג): 'לאור חיציך יהלכו לנוגה ברק חניתך'. יצא פרעה באבני בליסטראות והקב"ה באבני אלגביש ובאבני ברד. פרעה רכב על סוס והקב"ה על כרוב שנאמר (תהלים יח) וירכב על כרוב ויעף".

ובהתאם לעיקרון זה, במדרש פסיקתא זוטרתא (בשלח טו) מדגישים חז"ל עד כמה הנהגת המלחמה של הקב"ה היא נרחבת ובלתי מוגבלת, וממילא, כמה צריכים הגויים הנלחמים בישראל להישמר מפני דרכי המלחמה האלוקיות: "'ה' איש מלחמה'. הכליל בה כל מיני כלי זין, וכן נפרטם בפרט, דכתיב וירכב על כרוב (תהלים יח יא), וכתיב וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו (ישעיה נט יז), וכתיב לנוגה ברק חניתך (חבקוק ג יא), וכתיב וישלח חציו ויפיצם (תהלים יח טו), וכתיב צנה וסוחרה אמתו (שם צא ד), החזק מגן וצנה (שם לה ב). למה נפרטו כל אלו וכאלה רבות? להראות לאומות העולם שהוא ישתבח שמו נלחם לישראל, אוי להם לאומות העולם מה הם שומעים שמי שאמר והיה העולם עתיד להלחם עמהם".

ב.       אין להתבלבל: מלחמות הן רק חלק מגילויי השכינה

כאשר הקב"ה מופיע כאיש מלחמה, עלולה האמונה שלנו להיפגם ולהתעוות. אנו רגילים שהמלחמה שואבת אליה הכל ומאפילה על שאר האפשרויות של המציאות. משום כך, כאשר ה' מתגלה כגיבור מלחמה, בני האדם עלולים לתפוס אותו רק בגוונים של גבורה, דין, קשיחות ומהפכות. לכן צריך קודם כל לזכור את אחדות ההפכים הפלאית המתרחשת בהנהגה האלוקית. המלחמה היא רק אחד מן הפנים של גילויי השכינה. כך מלמדים חז"ל במדרש מכילתא דרבי ישמעאל בשלח (מסכתא דשירה פרשה ד): "'ה' איש מלחמה' למה נאמר? לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה, שנאמר ה' איש מלחמה, נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלהי ישראל (שמות כד י) וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים לטוהר ואומר חזה הוית עד די כרסוון ואומר נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי וגו' (דניאל ז ט - י) שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו הוא במצרים הוא על הים הוא לשעבר הוא לעתיד לבוא הוא בעולם הזה הוא לעולם הבא".

ג.        מלחמה לצד השפעת טובה וברכה

ההצהרה הכפולה של שם ה': 'ה' איש מלחמה ה' שמו' מצביעה על שתי מגמות שונות אותן מפעיל ה' במקביל. כך נאמר בהמשך מדרש מכילתא דרבי ישמעאל (שם): "מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון ולא לספק אכסניות לכל חיילותיו. והקב"ה אינו כן, אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים ה' שמו שהוא זן ומפרנס לכל באי העולם שנאמר: 'לגוזר ים סוף לגזרים וגו' נותן לחם לכל בשר' (תהלים קלו)".

ועיקרון דומה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק טו: "ה' איש מלחמה ה' שמו. אף על פי שהוא איש מלחמה לצרים, ה' שמו לרחם על עבדיו, שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון (שמות לד ו)".

האברבנאל מרחיב את המבט על היחס בין מלחמות ה' לבין מידות רחמיו. הוא מבהיר שגם בשעת מלחמת ה' באויבים, הוא משפיע רק טוב וחסד, ואת הרעות בסופו של דבר גורמים הרשעים לעצמם (שמות טו): "שהוא נאמר בתמיה כאומר האם ה' איש מלחמה באמת הוא אינו איש שיעשה מלחמה עם איש אחר אבל בהפך כי ה' שמו טוב ומטיב ומלא רחמי' ואינו איש מלחמה אבל כל הרעה שבאה על המצריים בטביעתם בים הם סבבו ועשו אותה לעצמם והוא אמרו מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומלת ירה אינו חוזר אל הקדוש ברוך הוא אלא לפרעה עצמו שהוא ירה מרכבותיו וחילו בים בהביאו אותם שמה וכן מבחר שלישיו הם בעצמם טובעו בים סוף וכאשר טובעו שמה תהומות יכסיומו וירדו במצולות כמו אבן כי הים עשה כפי טבעו כל מה שעשה והם היו אם כן סבת רעתם כי אין רעה יורד מלמעלה".

ד.       השלום חזק יותר מן המלחמה

כאשר מתרחשת מלחמה, היא משתלטת בדרך כלל על כל העולם ומלואו. היא דורשת המון רב, ואת כל המאמצים האפשריים. אך בדרכי המלחמה של הקב"ה, המלחמה נשארת תמיד בגדר הנהגה שולית יותר, וקטנה אל מול השלום והטובה שהוא מכין בעולמו. כך נאמר בספרי במדבר (בהעלותך, קב): "שלא כמדת בשר ודם [מדת הקדוש ברוך הוא] מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות טו ג) וכשהוא בא בשלום באלפים ורבבות הוא בא, שנאמר: 'רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן' (תהלים סח יח)".

ארבעת העקרונות הללו מלמדים כמה עלינו ללמוד את דרכי מלחמות ה'. המאבקים סביב עם ישראל מלאים במעשים משמים ובהנהגות יחודיות המתגלות עד אז. ומעל הכל: מלחמות ה' תמיד מובילות אל טובה, ברכה ושלום.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.