המהפך בעת השראת השכינה

בפרשתנו זוכים ישראל, לאחר תהליך ארוך של בניית המשכן, להשראת השכינה במעשה ידיהם: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן... וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת  הַמְּלָאכָה.  וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, יז-לד).

מעבר למשמעות העקרונית הכבירה של השראת השכינה, יש לעקוב אחר ההשלכה המיידית שלה, המתוארות בתורה. מיד עם מילוי כבוד ה' את המשכן נאמר שמשה לא יכול היה להיכנס אליו מרוב עוצמת השכינה שהופיעה בענן – "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (לה). קיימת מציאות של נוכחות אלוקית כה אדירה, עד שהיא אינה משאירה לאדם כל אפשרות לחיות בקרבתה.

המסקנה הכללית העולה מפרשיה זו היא התעלות מעשה ידיהם של ישראל אל רובד עליון שאיננו בהישג ידם כלל. לאחר הפרשות אשר תיארו באריכות את מעשי ישראל כהכשרה למשכן, מופיע בבת אחת היפוך: בסוף חומש שמות מתבאר כי כאשר ה' יורד לשכון בו, הרי שהמשכן מקבל ערך עליון, ומאז והלאה הוא מתנהל כבית ה' אשר אף למשה נאסרת הכניסה אליו. מרגע השראת השכינה כל החוקים והכללים הם כשל מקום שאיננו מעשה ידי אדם כלל, אלא בית ה' הוא!

מתי יכול היה משה להיכנס לענן?

באי היכולת של משה להיכנס למשכן פוגשים אנו מדרגה שלא פגשנו אף במעמד הר סיני. בהר סיני משה יכול היה להיכנס לענן, וכן מצינו גם בכי תשא: "וירד ה' בענן ויתייצב עמו שם", ואילו הנוכחית האלוקית בענן המשכן כה עליונה היתה, עד שהיא מנעה ממשה את הכניסה. זהו חידוש עצום, לאור בעיקר לאור הביאור של הרמב"ן שכל השראת השכינה של המשכן היא למעשה המשך קבוע של השראת השכינה החד פעמית שהיתה בסיני. מהו אם כן שורש ההבדל? מתי יכול משה להיכנס לענן ומתי לא?

• יתכן לומר כי לא מציאות הענן עצמה מונעת את הכניסה, אלא ההקשר של מציאות ה' בענן - בהר סיני ובירידת ה' בענן בנקרת הצור, ירדה השכינה בענן מתוך מטרה ברורה לדבר עם משה. כל מטרת המעמד מצד השכינה היתה להיפגש כביכול עם בשר ודם. ניתן להמשיל זאת למלך שקבע פגישה במקום מסויים עם אדם רגיל, ואז – אף שבוודאי ישררו באותו המקום סדרי אבטחה וכבוד מלכים, מכל מקום, כל הפגישה מתוכננת כך שתנאיה יתאימו גם לאדם פשוט מן השורה. אולם במשכן, כאשר ה' שורה בדרך קבע במקום אשר בחר לשכון בו, נוצר כביכול בית קבוע לבורא העולם. דומה הדבר לאזרח פשוט החפץ להיכנס לארמונו של מלך, אשר מהווה עולם אחר ועליון לדידו. על כן, כניסה לבית ה' איננה אפשרית אפילו למשה רבינו.
• אולם בדברי חז"ל מצינו תשובה אחרת: במסכת יומא (ד, ב) נאמר: "מר רבי זריקא רבי אלעזר רמי [הקשה]: כתיב: 'ולא יכל משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן', וכתיב [לעומת זאת]: 'ויבא משה בתוך הענן'. [=כיצד יכל משה להיכנס לענן?] מלמד שתפסו הקדוש ברוך הוא למשה והביאו בענן"[1]. הוי אומר שהסדר הבסיסי הוא שמשה איננו יכול להיכנס לענן השכינה באשר הוא; אלא שבהר סיני רומם הקב"ה את משה ונישא אותו עד כדי יכולת להיכנס באותה השעה.

יש לשים לב למשמעות העקרונית של דברי חז"ל אלו. בהר סיני חילץ בעצם הקב"ה את משה מידי כל בדל של אנושיות, והפך אותו לאלוקי לחלוטין. ואכן התורה מספרת כי באותה התקופה, משה לא אכל ולא שתה ארבעים יום וארבעים לילה. על כן משה היה אז כמלאך השייך למחנה שכינה, ולא נמנע ממנו להיכנס לענן. אך לעומת זאת במשכן בודאי משה כבר היה אוכל ושותה[2]. כאשר יש במשה צד של אנושיות, הוא אינו יכול לעמוד בתוך ענן ה'.

מתוך דברי חז"ל עולה ממילא השאלה: מדוע באמת נתן ה' למשה כוח להיכנס לענן בהר סיני, ולא עשה כן במשכן? נראה שיש לבאר את שאלה זו בכך: במעמד הר סיני מדובר היה במאורע חד פעמי, ובו ניתנה התורה לישראל. כל עיקרו לא נועד אלא שמשה 'יוריד' את התורה מן השמים אל הארץ. אולם בהשראת השכינה במשכן מדובר במצב קבוע של השראת שכינה, שכל עיקרו לא נועד אלא כדי שה' ישכון בתוך ישראל כפי שהם – "ושכנתי בתוכם".

מבחינה מסויימת מקבילה הבנה זו לסברתנו הראשונית. על פי שתי ההבנות, אי יכולתו של משה להיכנס למשכן נובעת מכך שמדובר במעמד קבוע של השראת השכינה בישראל.

כניסת משה אל המשכן בחומש ויקרא

דווקא לאחר שהתברר כי סדרי השכינה של המשכן מונעים בבסיסם כניסת כל אדם באשר הוא, חשוב מאד לשאול: הרי החומש הבא, מתחיל במה שנאמר למשה באוהל מועד "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". וכיצד אם כן, ניתן היה למשה להיכנס, מיד לאחר שנזכרה הימנעותו? אלא שהתשובה טמונה במילה הראשונה של הפרשה הבאה – "ויקרא". אמנם ענן ה' גדול ונשגב הוא עד מאד; אך על גבי זאת מתרחש פלא נוסף: הקב"ה קורא למשה ומרומם אותו אל האפשרות להיכנס לענן. כן מבארים חז"ל במדרש אגדה (שמות מ, לה): "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד. מפני השכינה, ולא יכול לבוא עד שקראו, שנאמר (ויקרא א, א): 'ויקרא אל משה'" (ויקרא א' א').

מתברר כי בסופו של דבר גם להשראת השכינה שבמשכן הכשיר הקב"ה את משה באמצעות הקריאה האלוקית להיכנס. אולם לעומת הענן של הר סיני, שאליו היתה כניסת משה מיידית, ולא נזכרה בתורה כל מניעה לכך, בענן של המשכן נקבעה קודם כל עמדה יסודית של ריחוק ומניעה. רק לאחר מכן, במהלך פלאי שיתברר בעז"ה בפרשה הבאה, הוכשר משה לגשת אל הקודש בכדי לקבלת את מצוות התורה.

[1]במדרש פסיקתא זוטרתא (מ, לה) נאמר בתשובה לשאלה זו שבהר סיני "נעשה למשה שביל ונכנס לתוך הענן". והאור החיים (מ, לה) אומר שבהר סיני נתן ה' למשה כוח להיכנס אל הענן.

[2] אף שחז"ל מלמדים שמאז מעמד הר סיני, לא חזר עוד משה אל אשתו, עם זאת היה בו צד כלשהו של אנושיות, שהרי רק 40 יום הוא נמנע מאכילה ושתייה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.