בשירת הים הביעו ישראל את תפילתם שהעמים בארץ ישראל וסביבותיה יתמלאו בפחד (שמות טו, טז): "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן".
ואכן בפרשת משפטים הודיע הקב"ה כי המלחמות מול אויבי ישראל יתבססו על זריעת פחד משמים בלב האויבים (שמות כג, כז): "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף". ומסביר רשב"ם: "חיתת אלהים על בעל מלחמתך". החזקוני כותב שזהו מענה ישיר לתפילת ישראל בשירת הים: "'את אימתי' – כמו ששאלת: 'תפול עליהם אימתה ופחד'".
הראב"ע עומד על הזיקה הישירה בין האימה בנפש האויבים לבין המפלה בשדה הקרב: "'את אימתי' – הוא פחד בנשמה, והנה תבא לגוף חולשה מיד, וזהו: 'ונתתי את כל אויביך אליך עורף' – שיתנו לך את ערפם. והטעם: שיברחו מפניך בראותך אותם".
בשורת פחד האויבים במשפטים היא יסודית ומכוננת, ומשה הזכיר אותה ופירט את השלכותיה בסוף ימיו (דברים יא, כה): "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה' אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".
ואכן בפועל, עוד לפני שישראל נכנסו לארץ בפועל, יהושע שלח מרגלים ליריחו, והפרי העיקרי של השליחות שלהם היה הגילוי שלב הגויים נמס מול ישראל (יהושע ב): "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם... וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ".
אם כן, המתוה הראשי של הניצחון מול אויבי ישראל הוא לא רק הכרעתם במלחמה, אלא הופעת מורך לב בליבם שיביא למפלתם, ואף לבריחתם בטרם קרב.
תפקידו של פחד האויבים
יש להבין מדוע חשוב שהגויים יפחדו מישראל, ולא די בכך שישראל פשוט יבואו וינצחו את האויבים באמצעות יד ה' שמלווה אותם? הרי אם בכל מקרה הקב"ה מוביל את ישראל לארץ ביד רמה, מדוע יש חשיבות לרגשותיהם של האויבים, ולא די בכך שהקב"ה יביס אותם כפי שעשה לפרעה, לסיחון ולעוג?
הרלב"ג בספר יהושע (ב, א) עונה על כך תשובה מפתיעה ונשגבת: הוא כותב שהחשיבות העיקרית של הפחד שבלב האויבים היא לא כאמצעי להביס אותם בלבד, אלא כדי להראות לכולם שזמנם של הגויים בארץ חלף ונגמר. אלו דבריו: "כי זה המורך לב הוא הודעה מה יתבאר ממנה שזה מסודר להיות כן כמו שביארנו בשני מספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר איוב. ולזה תמצא בהרבה מן האנשים שסביב העת אשר יובלו עברות להם שישיגם פחדם מה".
כלומר הפחד הוא ססמוגרף נפשי ורוחני: הוא מגלה את האמת בדבר השייכות של ארץ ישראל לעם ישראל, מתוך נפש האויבים עצמה. כאשר התמלא סאתו של אויב מסויים, והגיעה שעתו להיענש וליפול – הוא עצמו יחוש זאת מתוך נפשו ויגלה כי הקיום שלו אינו יציב. וכך נעשה כיבוש הארץ באופן שלם: לא רק ניצחון טכני במערכה, אלא תחושה פנימית של תבוסה בלב האויבים שמעידה יותר מכל על האמת: עליהם לעבור מן הארץ וליפול מול ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.