בפרשיות תרומה וויקהל מחלקת התורה את המשכן באופן ברור לשלושה תחומים:

מה שנמצא בתוך בית ה' הוא תחום זהב. זהו המעגל הפנימי ביותר של השכינה. מבנה המשכן עצמו עשוי מעצי שיטים מצופים זהב, וגם הכלים שבתוך המשכן מצופים כולם בזהב – השולחן המנורה, מזבח הזהב, הארון והכרובים.

היסוד של המשכן עצמו הוא תחום הכסף. המעגל השני אותו מגלה ה' למשה הוא נקודת החיבור בין מבנה המשכן עצמו (הקרשים) לבין הקרקע: הקרשים מוצבים על אדני כסף.

אזור הקדושה שמחוץ לבית ה' הוא אזור הנחושת. המעגל השלישי של השכינה כולל את חצר המשכן. מה שמצוי בחצר עשוי מנחושת: המזבח והכיור וכל האדנים של עמודי החצר. האלמנט הפנימי ביותר העשוי נחושת נמצא בדיוק על קו הגבול בין אוהל מועד לבין החצר: חמשת הקרשים שמעמידים את מסך פתח אוהל מועד עומדים על אדני נחושת.

מהות שלושת החומרים היקרים

כדי להבין את מהות שלוש המדרגות הללו, חשוב להבין מהי התכונה שמסמל הזהב, מהי תכונת הכסף ומהי תכונת הנחושת.

• הזהב באופן מובהק מסמן את מה שמחוץ לעולם האדם. מאז ימי קדם ועד היום לאדם הרגיל אין כמעט שום זהב. הזהב הוא מתכת שגם היופי והניצוץ שבה הוא מפליא במיוחד, וגם השכיחות שבה שייכים בעבור רוב ככל האנשים רק לתחום שאינו בר השגה בעבורם. הזהב הוא כה יקר עד שלאדם הפשוט אין יכולת לשים את ידו עליו. כלומר הזהב מסמל את 'העולם שמעבר'. משום כך נקרא הזהב על שם 'זה הב' כדי לומר שכל מי שרק רואה אותו מצביע עליו ורוצה אותו[1]. אם כן התוך של בית ה' בנוי בתכונה זו – המראה של כלי המשכן הפנימיים מסמל שמדובר בטריטוריה עליונה, בה הכל שייך לשמים ולכן הכל עשוי זהב.
• הכסף הוא מתכת נדירה ונוצצת. אך זו מתכת פחות נדירה מן הזהב וגם הניצוץ שלה פחות מפליא מזה של הזהב. כך נוצר מצב שדוקא הנדירות של הכסף הביאה לכך שהוא מצוי אצל רוב ככל האנשים: לרוב בני האדם יש כסף, אם כי הוא מועט באופן מובהק ביחס לכמות של שאר החפצים. הכסף שבידי האדם הפך להיות המייצג הגדול ביותר של הערך. לכל אדם ישנם חפצים רבים אך כולם מוערכים על פי הכסף, כך שהכסף גונז בקרבו את הערך של כל המוצרים הטמונים בו משום שניתן להמיר את הכסף בכל דבר אחר. זוהי הסיבה שהכסף קרוי כך: הוא מגלם את הכיסופים של האדם לכל מה שהוא ירצה או יצטרך.

כך שאם הזהב מסמן את העולם שאינו בהישג ידינו, הכסף כן נמצא בהישג ידינו, אך באופן מצומצם ומבטא ערך עליון יותר מכל שאר הדברים שאנו צוברים. מבחינה מהותית, הכסף מסמל את הערך שבא מן העולם שמעלינו, אך הוא כן מגיע עד אלינו ויוצר רושם בעולם המוכר לנו. לכן הכסף מייצג את התחום העליון ביותר אותו אנו כן מסוגלים לכלול במסגרת חיינו. בניגוד לזהב המסמל את העולם העליון – עולם השכינה, הכסף מסמל במידה רבה את קרני האור של השכינה שיצאו מתוך הקודש פנימה וחדרו אל תחום חיינו.

ובכן המקום הכי פנימי בבית ה' שעדיין קשור לעולמנו ויש לו שייכות אליו הוא קו הגבול של הקודש הפנימי, ובאופן פשוט יותר: קורות המשכן עצמם. המבנה של המשכן עצמו הוא ממהותו מה שמעמיד ומיצב את בית השראת השכינה כאן בעולם החומר. בתור שכזה, הרי שמבנה המשכן נועד להיות נקודת החדירה של השכינה לעולמינו. לכן דוקא גבול זה נבנה על ידי כל אחד ואחד בישראל שעל ידי תרומת שקלו אכן זכה שתהיה לו שייכות במבנה של בית ה'. כלומר ממש לכל אחד מישראל יש חלק בבית ה'. חלק זה מיוצג על ידי הכסף.

• הנחושת היא חומר יחודי שמשלב בו את שני העולמות: יש בו מן העולם הזה ויש בו מן העולם העליון. מצד אחד הנחושת אף היא דומה לזהב ולכסף בכך שהיא נדירה ויש לה מראה יחודי. אך מצד שני היא לא כל כך נדירה והניצוץ שלה עמום. נוכל למצוא אותה גם כחומר גלם פשוט שנועד להיות שימושי בלי לייצג שום ערך יקר ועליון.

לאורך התנ"ך נמצא שהנחושת היא גורם אמצעי בין הכסף והזהב שעניינם מתכות נוצצות ויקרות, ומסמלים את מה שמעבר לשימושיות, לבין ברזל שהוא חומר גלם שימושי שאינו נדיר ואינו נוצץ: הברזל הינו חזק ויעיל בלבד, ללא ברק ויוקרתיות. לכן הוא לא יופיע עם שאר המתכות היקרות, ובמשכן הוא אינו נמצא. ככלל ה' שולל את מציאות הברזל במשכן (כ, כב): "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". ולכן גם שלמה בנה את בית ה' כך שלא נשמע בו קול כלי ברזל. ומצינו שגם בנחושת משתמשים בתור חומר גלם חזק גרידא בדומה לברזל. לדוגמה: בראשית ד, כב: "וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה";  דברים לג, כה: "בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ". וכן מצינו אצל גלית (שמואל א יז, ה-ו): "וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו" וכן בתחילת ירמיהו שם ה' מנבא לו על חומות נחושת). ואכן את הכיור של המשכן עשו מן הנחושת שבאה מכלי שימושי מאד – המראות של הנשים הצובאות.

אך בניגוד לברזל, הנחושת היא פלאית במובן הזה שהיא אחד מן החומרים היקרים והנוצצים. בכמה וכמה מקומות, ובראש ובראשונה במשכן עצמו, היא כן נמנית עם החומרים הנהדרים והיקרים המבטאים את הנשגבות והעליונות. 

אם כן, הנחושת דומה מצד אחד לכסף והזהב שמייצגים עולם שמעבר לעולם הזה הפשוט, ומצד שני היא חומר גלם חזק ויעיל וקשה שהוא חלק בלתי נפרד מן העולם הזה השפל. לאור זאת נוכל להבין שהנחושת מסמלת תחום בו כבר נוצר חיבור בין העולמות – תחום שהוא שייך גם לעולם הזה וגם לעולם העליון.

וזוהי הסיבה שהנחושת מצויה בחצר המשכן: הכיור והמזבח ואדני החצר. חצר המשכן היא המקום שכבר כן שייך לעולם כאן למטה. מזבח הנחושת זהו המקום במשכן שאליו האדם מביא את הקרבן שלו, אותו הוא הביא מביתו. הכיור גם הוא אינו חלק מבית ה' באופן הרגיל, אלא הוא האמצעי שמכשיר לקראת העבודה בבית ה'.

עליונותו של הזהב

לאור החלוקה המדויקת בין זהב, כסף ונחושת, אנו מבינים במבט חדש מדוע בתחילת פרשת פקודי התורה מפרטת מה עשו עם כמויות הכסף והנחושת שהובאו למשכן, אך היא לא מפרטת מה עשו עם הזהב. נוכחנו כי הזהב מתכונתו עומד מעל ומעבר לעולם הזה. לישראל יש מגע כלשהו עם הכסף והנחושת של המשכן, אך אין להם כל מגע עם עולם הזהב. משום כך התורה מדגישה שיש למעשה נתק בין הזהב שהעם נתן לבין מה שנעשה ממנו: כאשר הפכו את הזהב לכלים, הרי שהוא התנשא כל כך עד שיצא לחלוטין מן השייכות של בני ישראל אליו.

ההבדל בין הזהב לבין הכסף והנחושת מאירה באור חדש גם את חטא העגל. ה' ציוה את משה על כך שהזהב יהיה רק בתחום הפנימי של המשכן, בתוך אוהל מועד שאין לו מגע עם בני ישראל. אולם בחטא העגל ישראל רצו להיות בקשר ישיר גם עם הזהב. לכן הם עשו עגל מזהב. לאור זאת מובן מדוע דוקא אהרון הוא שהוביל את העגל. הרי באופן פלאי – לכהן הגדול יש באופן קבוע בגדי זהב. כלומר הוא עצמו מתעלה עד כדי כך, עד שהוא הופך להיות חלק מן התחום הפנימי של בית ה'. לכן על פי המבט הנשגב של אהרון, יש שייכות ומגע בין עם ישראל לבין הזהב. יתכן כי מתוך מבט זה הוא סבר כי ניתן לאפשר לכל בני ישראל ליצור מגע גם עם התחום העליון ביותר. אהרון כמובן לא כיוון לכך שהדמות שתיווצר תוביל לחטא ולעיוותים, אך עצם עשיית הדמות מזהב היא חידוש גדול כפי שכתבנו.

[1] מצינו שגם בהקשר של נהרות גן עדן נזכר הזהב שמסמן את כל המתואר שם בתור חלק מעולם נשגב ועליון.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.