רש"י: "ראו כי רעה נגד פניכם - כתרגומו. ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקדוש ברוך הוא להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם".
מספרי ההיסטוריה ומן המסורות יודעים אנו שמצרים סגדו לאורך תקופות רבות לאל מרכזי אותו הם כינו 'רע'. ניתן לזהות בחומש שמות פזורים מספר רמזים מרכזיים להתמודדות של עם ישראל מול 'רע' האל המצרי:
בסוף חומש בראשית (מא, נ) מצינו כי לכהן אליל ראשי במצרים קוראים על שמו: "פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן". כלומר ששם זה הוטמע בשמו של כהן ראשי במצרים.
על שם אותו אלוה מצרי נקראה העיר 'רעמסס' (א, יא): "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס". המשמעות היה שישראל שועבדו דוקא לעיר שנקראה על שם 'רע'.
ואולי יותר מכל: פרעה עצמו קרוי על שם הקשר המיוחס לו לאל הגדול של מצרים. חז"ל עמדו על כך שפרעה יחס לעצמו כוחות אלוהיים, והדבר בא לידי ביטוי בשמו.
כשאנו מתחילים להיחשף לתופעה זו, נפקחות העיניים למצוא לה ביטויים נוספים. בסוף פרשת שמות נמצא הרגע הקשה ביותר של השיעבוד ועבודת הפרך (ה, יט): "וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ... וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה... וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה...". ניתן לראות כיצד ברגעי המשבר הגדולים, מובע בין השורות חשש גדול שמא יאמרו מצרים כי אלוהיהם עוזר להם לנצח את ישראל.
וכך ניתן להבין גם את מה שכל אדם בישראל מצווה לספר על שיעבוד מצרים במצוות מקרא הביכורים (דברים כו, ו): "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ" – כלומר המצרים לא רק שיעבדו אותנו, אלא התאמצו להכניסנו אל תחת כנפיו של אל הרוע המצרי.
וכפי שמציין רש"י שמובא כאן בראש המאמר, פרעה איים על ישראל: "ראו כי רעה נגד פניכם'. ניתן להבין כי פרעה מאיים על משה מפני אלהי מצרים. הוא למעשה טוען שגם אם ישראל יצאו באופן פיזי מתחת יד מצרים, אלוהי המצרים ימשיך להילחם מולם, באופן שמזכיר את המאבק של יעקב מול שרו של עשיו. ועל שם אותו האיום של פרעה, התחנן משה בחטא העגל 'למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם'.
מפתיע לגלות כי כבר בחומש בראשית מצויים רמזים דומים:
כאשר יעקב בירך את בניו של יוסף שהם היחידים שנולדו במצרים, הוא הדגיש מאד בברכתו את הניצחון שלו על הרוע (בראשית מח, טו-טז): "הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים... וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו...".
וכן בהמשך גם ביחס לברכתו של יוסף עצמו (בראשית מט, כד): "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל".
ורמזים דומים מזוהים גם בסוף החומש, בחשש שהביעו אחי יוסף מולו (בראשית נ, טו-כ): "...לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ... כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה".
נזכיר כי גם ירמיהו הנביא (ירמיהו מד, כו-כז) הזהיר את היורדים מצרימה כי רעה תבוא עליהם: "לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' כָּל יְהוּדָה הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר ה' אִם יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר חַי אֲדֹנָי ה' בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה".
כל הרמזים הללו מובילים אותנו אל מגמה מיוחדת של רוע שהיתה טמונה במצרים. בתורה לא מוזכר במפורש מה שיודעים אנו מספרי ההיסטוריה שהאל המצרי המרכזי היה האל 'רע'. התורה מנצחת את האליל השקרי הזה בראש ובראשונה על ידי אי הזכרתו והתעלמות ממנו. זהו הנצחון הגדול ביותר ומימוש של הפסוק 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים'.
אך על גבי כן, התורה מנצחת את אלהי מצרים בכך שהיא מצביעה ברמזים שונים על כך שהוא רע ושלילי. התורה רומזת שוב ושוב כי המצרים כרכו עצמם אל הרוע, ונלחמו בעם הטהור והטוב שצמח בארצם. על כן הם נידונו למפלה ולאבדון.
כדי להבין את המשמעות הרחבה של הרע המופיע במצרים, יש להיזכר כי על פי המבט של התורה, מצרים דומה במידה רבה לגן עדן ויש בה קשר עמוק אליו (לחץ כאן למעבר למאמר שכתבנו על כך). ובכן, ההתרחשות הגדולה ביותר בגן העדן הקדמון היתה האכילה מעץ הדעת שהובילה לערבוב הרע בטוב. כאשר האדם רכש לעצמו גם את הרע בנוסף לטוב, הוא גורש מגן עדן ומאז עליו להתמודד עם הרוע שבקרבו. מטרת האנושות היא לתקן ולהפריד את הטוב מן הרע.
ובכן למצרים יש תפיסת עולם שעל פיה יש כאן גן עדן בעולם הזה! לתפיסתם האידאל של גן העדן אינו אלא טובה, ברכה, שפע ושלוה אותה הם חווים בארצם. כלומר על פי התפיסה המצרית, האדם לא באמת גורש מגן עדן, אלא גן זה מצוי לו כאן – עלי אדמות. הוי אומר שהמצרים דוגלים בחיים טובים ושמחים תוך השלמה עם הרוע שבו. מצרים שואפת לחיות חיים טובים של גן עדן בחיי חומר ובשר. על כן התורה רומזת שוב ושוב שהרע שוכן במצרים וישראל נלחמים בו.
ובניגוד למצרים, כאשר ישראל גדלים במצרים נולד משה מנהיג ישראל אשר מתואר כ'טוב' – 'ותרא כי טוב הוא'.
משה התחיל את דרכו במאבק ברוע המצרי שניסה לדבוק גם בבני ישראל: הוא הכה את האיש המצרי הרשע, ובהמשך הוכיח גם את אחד מאחיו היהודים: "רשע למה תכה רעך".
ומפליא לראות כי משה שדבק בטוב שבעולם התחתן עם ביתו של רעואל. שם זה של יתרו מבהיר כי למרות שהוא היה שייך מתחילתו לעולם הרע, הוא שינה את דרכו ודבק באלוקים האמיתי.
כך מובן כי יציאת מצרים והפרדת ישראל מן המצרים היא משימה היסטורית של הפרדת הטוב מן הרע.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
