בתהליכי יציאת מצרים מופיעים שני ניסים – אש וענן (יג, כא): "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה". התורה מצביעה על האש והענן בתור ניסים קבועים: "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם".
האש והענן אינם נס 'רגיל', אלא מדובר בזן מיוחד של נס. לאורך התנ"ך מסופר על ניסים שונים שעשה ה' לישראל, אך כמעט תמיד היו אלו ניסים שנעשו להצלה: עם ישראל היה במצוקה וה' הציל אותו באמצעות פלאות שונות. במבט ראשון ניתן לחשוב שגם עמוד האש ועמוד הענן הם בסך הכל אמצעים של הקב"ה להציל את ישראל מסכנות המדבר: הם היו מורים לישראל את הדרך ביום ובלילה, ואף הגנו עליו מפני איומים שונים. גם בהקשר של קריעת ים סוף, עמוד האש והענן שימשו בתור הגנה על ישראל מפני המצרים (יד, יט-כ): "וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה". אם נתפוס את האש והענן בתור 'אביזרים' שה' הציל באמצעותם את ישראל, הרי הם יהיו דומים לחיות הרעות והארבה שהביא ה' על מצרים, או לאבנים שהושלכו משמים בימי יהושע. המשותף לכולם הוא שאין באותם אביזרים משהו מיוחד מעבר לאותה השעה בה הם שימשו לנס.
אולם במבט רחב יותר על התנ"ך מתברר שלאש והענן יש תפקיד מהותי הרבה יותר. בהמשך מאורעות ישראל במדבר ובארץ ישראל נפגוש את האש והענן גם במאורעות נוספים. אלו הם שני ניסים שמופיעים שוב ושוב, במקומות שונים. יש לציין שהאש הופיעה במעמדים של התגלות אלוקית כבר בברית בין הבתרים ובמעמד הסנה, אולם הענן הופיע מאז יציאת מצרים. המשותף לכל המקומות הללו הוא שהאש והענן מופיעים במעמדים של גילוי שכינה. אופי זה של האש והענן מתגלה באופן מובהק במעמד הר סיני (פרק יט): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן... וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר... וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ". האש והענן מתגלים גם בבנין המשכן, שם ירדה אש משמים לאכול את הקרבן, והעשן מילא את המשכן. וכך, לאורך התנ"ך האש והענן הם שני הניסים האופייניים למעמדים של גילוי שכינה.
גילוי השכינה באש ובענן
יש להבין מדוע הקב"ה בוחר להתגלות דוקא באש או בענן? הרי ניתן לחשוב על הרבה ניסים אחרים שיכולים היו ללוות את הופעת השכינה. מתברר ששתי התופעות הללו מבטאות את הריחוק של הברואים מן הקב"ה, ואפסותם ביחס אליו: הופעת האש היא ההופעה של ה' ככוח החזק והכביר שאין משהו שיכול לעמוד בפניו. מבחינה זו אין מתאים מהופעת האש השורפת והמכלה יחד עם עם התגלות אלוקית. גם הענן מבטא את הריחוק שלנו מן האלוקים: הענן מסתיר ויוצר הבדלה בין הברואים ובין הבורא. הענן הוא כיסוי המסתיר מעיני הברואים, ומגן עליהם מפני עוצמות כה חזקות של גילוי שאין בכוחם להיחשף אליהן. כאשר הענן מופיע, הקב"ה מופיע בתור נעלם ועליון. וכך כאשר הקב"ה התגלה על המשכן בענן, אפילו משה לא היה יכול להיכנס לשם (מ, לד-לה): "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן".
הליווי האלוקי במדבר
כעת מובן שעמוד האש ועמוד הענן לא הופיעו בתור מענה לצרכי המדבר, אלא בתור גילויים מוחשיים לשכינה ששרתה על ישראל. הם היו ביטוי גשמי לכך, שמיד עם יציאת מצרים ה' החל ללוות את ישראל באופן צמוד. אכן אם נשים לב למילות הפסוק, נבחין שהתורה בתחילת פרשת בשלח מדגישה את הליווי האלוקי שחל על ישראל יחד עם עמוד הענן (יג, כא): "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם". רש"י מדגיש שהקב"ה הוא שהוליך את ישראל ולא הענן: "...ומי הוא השליח עמוד הענן, והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם".
נמצא שבדור המדבר ישראל היו במציאות פלאית בה השראת השכינה היתה קבועה, ולא חד פעמית בלבד, כמו ברוב מעמדי האש והענן בתנ"ך. כל אחד מישראל יכול היה להבחין כל בוקר בנס גילוי השכינה.
פלא נוסף היה בכך שהשראת השכינה עצמה היא גם זו ששמרה על ישראל: עמוד האש והענן הופיעו גם בתור גילוי אלוקי, וגם בתור האמצעים של הקב"ה להגן על ישראל מפני האויבים וצרות המדבר. כך התגלה שישראל אינם צריכים לדאוג ממאומה כאשר ה' קרוב אליהם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
