פרשת בא נפתחת במבט מחדש אשר מעביר ה' למשה - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ניתן היה לחשוב כי בנקודה זו אנו מצויים היכן שהוא באמצע תהליך המכות, אך ה' יוצר הקדמה חדשה המביטה על תהליך המכות כולו והשלכותיו העתידיות.

בהקדמה זו יש חידוש נוסף – ה' מגלה כי ייעוד המכות כולן הוא למען בני ישראל יספרום לבניהם. עד כה, הייעוד של המכות היה להוציא את ישראל, ולמען ידעו מצרים את ה'.

המכות שהכריעו את פרעה

כהקדמה למכת ארבה, מיד בתחילת הפרשה, הקב"ה דורש פעם נוספת מפרעה לשלח את העם. אך הוא מקדים לדרישה הקדמה שלא הופיעה עד כה: "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי? שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי". תמיהה זו על פרעה מעבירה מסר ברור לפרעה: לא תוכל להמשיך להחזיק בישראל עוד זמן רב. המכות שהיו עד כה מהוות מסה קריטית של שבירת מצרים, באופן שמעורר תמיהה על המשך התמהמהות פרעה. אם כן, בתחילת הפרשה מוצב בפנינו תמרור המורה ששבירת מצרים קרובה. זהו סימון ששלוש המכות האחרונות הן בעצם ה'מכה בפטיש' של המכות.

ובאמת, גם מתגובת פרעה ועבדיו ניכר מיד כי הם מבינים את המסר, ומתחילים לבחון את דרכם מחדש. במכות קודמות מצינו כי בעקבות המכה, פרעה או לפחות עבדיו, מביעים רצון או הסכמה לשלח את ישראל. אולם במכה זו, עבדי פרעה, ובעקבותיהם פרעה עצמו מביעים הסכמה לשלח את ישראל עוד לפני המכה! די היה באזהרה על המכה בכדי שיצופו הרהורי החרטה של ההנהגה המצרית - "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ:  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים".

המשא ומתן על תנאי שחרור ישראל

לא די בכך שהבעת ההסכמה של פרעה לשלח את העם מופיעה מוקדם מן הרגיל, אלא היא גם המפורטת ביותר עד כה. כאשר פרעה הביע הסכמה במכות הקודמות, הוא הצהיר באופן כללי בלבד על שילוח ישראל, ולא עמד בכך. כעת הוא יורד לפרטים, ושם על השולחן את תנאי השחרור: "מי ומי ההולכים?". בשאלה זו הוא פותח למעשה במשא ומתן רציני על שחרור ישראל. אמנם גם בפעם הזאת מתגלה לבסוף, כי הסכמת פרעה עדין איננה אמיתית והמשא ומתן מתפוצץ; אך יש בו צעד משמעותי לקראת השילוח הסופי – המשא ומתן על השחרור הסופי כבר החל, ופרעה כבר מסכים לשלח את הגברים, שהם עיקר כוח העבודה שלו.

ההתקדמות ניכרת גם בצורך של פרעה, לראשונה, לנמק את סירובו, לשלח את ישראל: "יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם". טענתו היא שלישראל לא יהיה טוב לצאת עם הטף, ורק משום כך אין יכולת לשחררם. אך מצידו כביכול אין בעיה. זוהי התקדמות עצומה.  

ומן העבר השני, ודווקא עם התחלת הכניעה של פרעה, כאשר השיחות עולות על שרטון, פרעה נוקט בתגובה חריגה בתקיפותה: "וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה". גם גירוש זה אף הוא פרי של ההתקדמות. פרעה יודע שמשה לא יסוג לעולם מדרישתו, ועל כן הישארות משה והמשך המשא ומתן, משמעם בהכרח: נסיגה נוספת של פרעה מעמדותיו.

ואכן, לאחר המכה הבאה, מכת חושך, ממשיך פרעה את המשא ומתן מן הנקודה בה פסק, ונסוג בשלב נוסף  – הוא מסכים לשלח גם את הטף, בנוסף לגברים, וממתן את דרישתו להשארת הצאן בלבד – "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם".

וגם השילוח הסופי, לאחר מכת בכורות נערך בתור המשכו וסיומו של אותו המשא ומתן – "וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם.  גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" – פרעה מתייחס באופן ישיר לסירובו הקודם לשלוח את הצאן והבקר, ונסוג גם מן הסירוב הזה.

לסיכום: לא לחינם נחלקות שלוש המכות האחרונות לפרשה בפני עצמה – פרשת בא. מכות אלו מהוות תהליך אחד של גמר הכנעת פרעה. במכות אלו מבין פרעה לראשונה כי שחרור ישראל הוא עובדה מוגמרת, ובמהלכן מתבצע משא ומתן מתמשך, שסיומו בהסכמת פרעה לשלח את ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.