אמונת העם

בפרשתנו, משה רבנו חוזר למצרים ומבשר שהוא הגואל. בתחילה העם לא מאמין לו, ומשה לא מופתע מכך, שהרי מראש אמר לקב"ה "והן לא יאמינו לי" (שמות ד א), אמנם בני ישראל ידעו שהם עתידים לחזור לארץ ישראל, שהרי מראש נודע להם שיגלו למצרים ואח"כ יעלו ברכוש גדול – "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יג), אלא שבני ישראל לא האמינו שמשה הוא הגואל, "לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי", במשה, שאני הגואל (פירוש הנצי"ב שם בהעמק דבר).

משה עשה אותות על מנת לשכנע את העם, אך אין זה מספיק, כפי שאומר הרמב"ם (יסודות התורה ח ב): "ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב", שהרי אולי משה הוא מכשף. אפילו בנס הגדול של קריעת ים סוף העם לא האמין עד הסוף, אמנם כתוב (שמות יד לא) "וַיַּאֲמִינוּ בַּד' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", אך לאחר מכן האמונה נפלה בכך שהעם תמה (שם יז ז) "הֲיֵשׁ ד' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". הנס אמנם מייצר אמונה, אך אמונה שכזו איננה שלמה אלא נחלשת ונשחקת עם הזמן. אלו רק נגיעות שנועדו לעורר את האמונה עד מעמד הר סיני, ששם נאמר (שמות כ ד): "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם" ודווקא אז "ובך יאמינו לעולם" (שם יט ט). אם כן, רואים בצורה ברורה ששאר ההוכחות לא גרמו לעם לאמונה שלמה אלא רק לאמונה זמנית, אך גם יש לה חשיבות גדולה.

לפיכך קשה – כיצד עם ישראל יצא ממצרים ללא אמונה שלמה במשה רבינו? עם ישראל הוא עם קשה עורף, קשה לשכנע אותו, כל הניסים שמשה עשה לא שכנעו אותו. תמיד נשאר אצלם החשש 'אולי משה הוא מכשף', הרי מכשפי מצרים הצליחו לחקות אותו בניסים הראשונים, גם הם הפכו מים לדם והעלו צפרדעים, אז אולי משה הוא פשוט מכשף יותר גדול? תמיד נשארה ההתלבטות בליבם.

בנוסף לכך עם ישראל מפחד לצאת ממצרים לפני הזמן, מכיון ששלושים שנה לפני כן יצא שבט אפריים ממצרים וכמעט כל השבט הוכחד, כפי שמסביר מדרש תנחומא על הפסוק: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" איזו מלחמה? מלחמתם של שבט אפרים, שנהרגו כולם. שמא מראה הגופות של שבט אפרים שנהרגו יזעזע אותם (שם יג יז).

פקוד פקדתי

משום כך הייתה חובה לוודא האם זו העת הנכונה, לשם כך פנו הזקנים לסרח בת אשר, האשה הזקנה היותר בעם ישראל, שנולדה בין החומות ואף זכתה להכיר את יעקב אבינו. אמרו לה שהגיע אחד שעושה אותות ומופתים וטוען שהוא הגואל, אמרה: אותות ומופתים אינם הוכחה. האם הוא אמר משהו? ענו לה: הוא אמר ביטוי מסוים – 'פקוד יפקוד'. ענתה: אם הוא אמר את הביטוי הזה, אז זה הוא. כך קיבלתי מאבי אשר שקיבל מיוסף הצדיק שקיבל מיעקב אבינו.

כך מפורש במדרש תנחומא, שהמילים 'פקוד פקדתי' הינם הסימן לגואל. יוסף אמר זאת לבני ישראל בצורה גלויה (בראשית נ כה) "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם". אך אמירתו של יעקב ליוסף איננה מפורשת (שם מט א) "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", ומפרש שם רש"י: "בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים". אך בסוף דבריו (שם לג): "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו", ומיד לאחר מכן "וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ". מדוע הכתוב מזכיר שיעקב כילה לדבר, הרי פשוט שלאחר המוות הוא אינו מדבר, אלא מסביר הנצי"ב שלפני שיעקב נפטר יוסף עמד בסמוך אליו ויעקב היה מדבר עימו בחשאי. ברגע האחרון הייתה התעצמות נבואית ויעקב אבינו ניסה שוב למסור לבניו את הרמז פקוד יפקוד. אך הוא כילה לדבר, הוא לא מצליח לדבר, ובכל זאת יוסף ראה את שפתיו שמנסות לומר "פקוד יפקוד". הוא העביר רמז זה לאחיו ואשר העביר לסרח בתו ועל סמך כך פסקו הזקנים שמשה הוא הגואל האמיתי.

המהר"ל בספרו (גבורות ד' כו) מסביר שהביטוי 'פקד פקדתי' מסמל פקידה כפולה, וכותב לאחר מכן (פרק ל): "דומה דודי לצבי מה צבי נגלה וחוזר ונכסה ונגלה כך גואל הראשון נגלה וחוזר ונכסה ונגלה. וכמה נכסא ר' תנחומא אמר: ששה חדשים, היינו הוא דכתיב ויפגעו את משה ואת אהרן וגו'. והנה זה הטעם עצמו מה שלא צוה הקדוש ברוך הוא לעשות האותות מיד, כי רצה הקדוש ברוך הוא להיות הגואל נכסה מהם זמן מה, ואחר כך יחזור להגלות וכל זה לענין מופלא. ולפי דעתי הוא נגד שני פקידות שאמר פקד פקדתי ולכך היה כאן שתי פקידות, ולעתיד גם כן יהיו נגאלים בצדי"ק כפולה דכתיב איש צמח ומתחתיו יצמח, יש כאן שני צמיחות, וכל זה להעלות הגאולה שאי אפשר שתבא הגאולה שהיא מעלה עליונה בפעם אחת".

גאולה – עם סיבוכים ונסיגות

הגאולה איננה דבר פעוט שאפשר להשיגו בפעם אחת. על מנת להגיע לדבר כה גדול חייבים שתי פעימות, פקידה כפולה. לדוגמא הקמת מפעל זה דבר רציני וצריך עבור כך הרבה זמן, ולא מספיק יום או יומיים, ולעומת זאת, במפעל הפיס אפשר להשיג כסף בפעם אחת. כך, להיות תלמיד חכם לוקח זמן רב, אך בשביל לדעת דברים דרך האינטרנט צריך שתי שניות. לכן, מכיון שהגאולה היא מעלה עליונה, והדרך להגיע אליה היא קמעא קמעא, ההיפך מאותות ומופתים.

הקב"ה ברא את עולמינו כעולם שמתפתח בצורה הדרגתית, קמעא קמעא. "בעשרה מאמרות ניברא העולם, והלא במאמר אחד היה יכול להבראות" (אבות ה א), אך העולם שלנו אינו ביטוי של היכולת האלוקית לעשות בבת אחת, אלא של היכולת האלוקית לבנות דברים בהדרגה.

משום כך, כשמשה רבינו מגיע לפרעה ומבקש ממנו "שלח את עמי" (שמות ה א),  פרעה מסרב, ובנוסף גם מוסיף להם עבודות נוספות (שם ז) "הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן". כששוטרי העם רואים מה גרמו משה ואהרון הם צועקים עליהם (שם כ): "יֵרֶא ד' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ". משה בעצמו אינו יודע כיצד ייתכן שמאת ד' הגיע רעה נוספת לעם ישראל ופונה לד' (שם ה כב): "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!".

אך נראה שה' מתעלם ממנו לגמרי ועוסק בדבר אחר (שם ו ג): "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ד' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", ומסביר רש"י: "לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי", ואף על פי כן האבות לא באו אליו בטענות.

יתירה מזאת, ד' אמר מראש למשה רבינו ( שם ג יט): "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ" אז מדוע משה מתפלא על כך? מסביר הרמב"ן שבאמת הוא ידע שפרעה לא ישלח אותם, אך משה לא הבין שקמעא קמעא כולל בתוכו גם נסיגה לאחור, הוא לא חשב שהמצב עלול להתדרדר יותר (שם ו כב). משום כך מסביר ד' למשה שגם הגאולה מלווה בסיבוכים, כפי שמוסבר בשיר השירים על עם ישראל המשול ל"עֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר" (שיר השירים ב יז), שאנו מתקדמים בין הרים בתורים, וכשהעופר נכנס בין ההרים הוא אינו נראה, הוא נעלם. כך נראה שעם ישראל אבוד, נראה שהוא נסוג לאחור, ולבסוף רואים שבאמת תמיד הוא מתקדם.

הסבר נוסף לדבר שגאולה קמעא קמעא כוללת בתוכה גם נסיגות נמצא בירושלמי (יומא ג ב) שמסביר שהגאולה במגילת אסתר נעשתה קמעא קמעא: בתחילה מרדכי יוסף בשער המלך, אחר כן ויקח את הלבוש ואת הסוס ואז והעיר שושן צהלה ושמחה. מקשה על כך בעל ספר חרדים, היכן יש כאן קמעא קמעא, הרי בתוך המהלך היתה גזירה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים?! ומסביר שהכוונה גאולה קמעא קמעא אינה מדברת על החושך אלא רק על האור, שהאור מתרבה לאט לאט. אמנם יכול להיות שבאמצע היה גם ריבוי של חושך, אך איננו עוסקים בכך אלא בגילוי האור. כך גם בבניין הארץ הייתה התקדמות איטית, אמנם באמצע הייתה השואה, אלא שאיננו עוסקים בחושך אלא באור, בבניין, והבניין מתקדם קמעא קמעא.

גאולה אינה תהליך מידי

דבר זה מוסבר בספר אם הבנים שמחה (ב י): "עיין גבורות ד' למהר"ל בעניין שני פקידות שהיו בגאולת מצרים שאמר 'פקד פקדתי', וכן לעתיד שג"כ נגאלים בצדי"ק כפולה, כדכתיב 'איש צמח שמו ומתחתיו יצמח' יש כאן שתי צמיחות. וכל זה להעלות הגאולה, שאי אפשר שתבא הגאולה בשביל מעלה עליונה בפעם אחת'. וביאר בזה המדרש 'דומה דודי לצבי' מה צבי זה נגלה וחוזר ונתכסה, כך גואל ראשון נגלה וחוזר ונתכסה'. והוא נגד שתי הפקידות שאמר 'פקד פקדתי' שלא היה בבת אחת, וכן לעתיד לא יהיה בבת אחת, מטעם שדבר גדול אינו יכול להיות בבת אחת אלא לאט לאט, עיי"ש. וב"ה, כיוונתי לזה מעצמי, שלענין גדול מוכרח להכין את העולם לאט לאט, ואי אפשר להביאו לעילא ולעילא פתאום ובפעם אחת, מכלי להכינו לאט לאט מקודם".

לעומת זאת, ישנם כיום אנשים, במיוחד בגלות, הבטוחים שהמשיח יגיע עוד היום. פעם הייתי בקנדה וביקשו ממני להעביר שיעור לקבוצת משפחות שמתכוונות לעלות בקרוב לארץ ישראל, כמובן שנעניתי בחיוב. לאחר שנתיים הגעתי שוב למקום וביקשו ממני פעם נוספת את אותה הבקשה, הגעתי להעביר שיעור והנה זו אותה הקבוצה. שאלתי אותם: מדוע עדיין לא עליתם? השיבו לי: הגיע רב גדול עם זקן ארוך, חליפה שחורה וכובע שחור ואמר: אין צורך לעלות לארץ לבד, המשיח תכף ומיד יבוא ויקח אתכם. עניתי להם בבדיחה: אשה אחת חזרה לביתה בוכה מבית הכנסת. שאל אותה בעלה: מדוע את בוכה? ענתה: הרב אמר שהמשיח עכשיו מגיע. אמר לה: אז מה הבעיה? השיבה: עד שמצאנו אוניברסיטה שהסכימה לקבל את הבת שלנו, עד שהבן שלנו מצא עבודה, עד שהצלחנו לקנות בית, עכשיו נעלה לארץ ישראל? ענה לה בעלה: אל תדאגי, היו הרבה גזירות על עם ישראל והרבנים התפללו וביטלו, נבקש מהרבנים שיבטלו גם את הגזירה הזאת.

פחד ובריחה מהגאולה

הבדיחה הזו אינה סיפור, אלא מציאות. תמיד אנשים יחפשו סיבות מדוע עכשיו אין גאולה, מדוע המשיח לא הגיע. גם אם באמת יגיע, הספרדים יאמרו מדוע הוא אשכנזי, והאשכנזים יגידו לא יכול להיות שזה ספרדי, ואם זה ברסלב, חב"ד יגידו שבטוח זה לא משיח וכן להיפך וכו'

דברים כאלו כבר קרו במציאות, כשעם ישראל גלה לבבל ירמיהו הנביא הודיע שלאחר שבעים שנה חוזרים לארץ ישראל. בסוף הגלות כולם התחילו להתארגן לקראת החזרה לארץ ישראל, אך בבוא העת אף אחד לא עלה. לבסוף, עזרא, נחמיה, חגי, זכריה, מלאכי ודניאל שכנעו ומשכו את העם, ועם זאת עלו לבסוף רק כארבעים אלף. כך קרה גם כשמשה הורה לעלות לארץ ישראל, המרגלים אמרו 'ארץ אוכלת יושביה היא', והעם לא רצה לעלות.

אין זה משנה אם המשיח יגיע אם לאו, בכל מקרה אנשים יזלזלו בו ולא יקשיבו לו, כפי שמסביר הנביא ישעיהו (נב יג) "נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו", אנשים יבזו אותו, ישלחו אותו לבית חולים פסיכיאטרי, יסתתרו ממנו ולא יקשיבו למאומה מדבריו. משום כך אנו חייבים הכנות לגאולה, אנו חייבים להכין את עצמנו לקבל את המשיח, ללא הכנות אנו לא נזהה אותו, לא נקבל אותו ואף ננסה להרחיקו ממנו.

ממשיך בעל אם הבנים שמחה (שם):  "ולמדתי זאת מדברי רבנו הרמב"ם, באגרת תימן, שביאר ענין מה שנאמר במתן תורה 'הופיע מהר פארן', וז"ל: 'וביאור הדבר, שהוא מספר מעמד הר סיני, ואומר, כשנגלה על הר סיני לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש (כלומר ישר מלמעלה למטה) אלא נגלה לאט, מעט מעט מראשי ההרים, מראש הר לראש הר, עד שירד על הר סיני. ואמר, 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קודש מימינו אש דת למו'. בחן אמרו 'למו' רצונו לומר: לישראל.'

גאולה איטית למען ישראל

והבן, איך דייק, שפארן שהוא יותר רחוק נאמר בו 'הופיע', ושעיר שהוא יותר קרוב אמר 'וזרח', וסיני שעליו הייתה הכוונה ובו שכן הכבוד, כמו שנאמר 'וישכון כבוד ה' על הר סיני', אמר בו 'מסיני בא'. וכענין זה ספרה דבורה, כשספרה מעמד הר סיני, שהכבוד נלה לאט לאט מהר להר, שכן כתוב 'ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה גם שמים נטפו'. שוב מצאתי שגם רש"י כתב כן, שהופעתו יתברך על הר סיני הייתה לאט לאט, ולא נגלה פתאום, אלא הכינם קודם לאט לאט". כך גם כשאדם מגיע ללמוד בישיבה, הוא לא מיד נהפך לתלמיד חכם ורק אחרי לימוד ארוך הוא מתעלה.

נמשיך: "על כל פנים נלמד מכאן, שענין גדול - מגודל המעלה, לא יוכל לבוא פתאום, מבלי שיכינו את העולם לזה מקודם לאט לאט. אם כן, כל שכן ענין גדול כזה כגאולתינו האחרונה אשר כל בריאת העולם תלויה בה, כדרשת חז"ל: 'שמח לא נאמר אלא ישמח – לעתיד לבא', שבוודאי לא תבוא בפעם אחת אלא בהכנה רבה, לאט לאט מקודם. כה אמרתי מעצמי, ואחר שמצאתי את דברי רבנו החוקר האלקי הנ"ל שכתב  ג"כ כך, שאי אפשר לגאולה שהיא במעלה עליונה לבוא בפעם אחת, נהניתי מאד שזכיתי לכוון בזה אליו.

ונראה לי, שדברים אלו מפורשים בנביא, במלאכי שאמר: 'הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא, אמר ד' צבאות'. [כתוב פתאום, אך לפני כן שלח מלאכים - הערות של הרב אבינר] היינו, אחר שכבר הכינו ופינו הדרך לפני ד'. היינו בהכנות מוקדמות לאט לאט, להכין את העולם על הגאולה השלימה, היינו בבנין ובישוב הארץ, ובהשגת רשיון מן המלכיות על זה, [זה הצהרת בלפור] לבוא לארצנו ולשכללה ולכוננה עליון, ויתנו לנו חירות להיות ברשות עצמנו בארצנו [בזמנו זה עוד לא קרה] אז אחר שכבר היה לנו בזה הכנה לגאולה, כי הכינו בזה את העולם לאט לאט – אז יגלה האדון המשיח, ויבא האדון אשר אנו מבקשים, ומלאך הברית אשר אנו חפצים.

ומה שאמר 'פתאום יבוא אל היכלו האדון', אף שהיתה לזה הכנה מקודם, ואיך שייך לומר על זה 'פתאום'? יפה ביאר זאת רבנו הרמב"ם באגרת תימן [היה משיח שקר שבלבל את כולם והרמב"ם כתב אגרת על מנת שלא יטעו], שכתב וזו לשונו: 'ודע שלא תדע עמידתו [של משיח] קודם היותה, [אי אפשר לדעת מראש מי יהיה המשיח ואיך הוא יהיה] עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו – הן הן הראיות על אמיתות יחוסו, שכן אמר הקב"ה כשספר לנו ענין זה: 'הנה איש צמח שמו, ומתחתיו יצמח'. [הוא יבוא ולא נדע, ואט אט לפי מעשיו נדע] ואמר ישעיה כמו כן, כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה', עכ"ל הרמב"ם. הרי דתיבת 'פתאום' קאי על משיח עצמו, שיתגלה פתאום מבלי שנודע לנו מקודם ממנו דבר". הוא כלל לא יראה כמו שאנו חושבים שהמשיח צריך להראות.

כך היה עם משה רבינו, הוא נעלם ממצרים למשך שישים שנה. ועם ישראל לא הכיר אותו. יותר מכך, מה שהם כן ידעו עליו אינו טוב במיוחד: פרעה גידלו כבנו, למד באוניברסיטאות במצרים, דיבר מצרית צחה והיה נראה כמצרי לכל דבר, עד כדי כך שבנות יתרו אמרו "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ" (שמות ב יט). כל הסימנים הללו גרמו לעם ישראל ספקות האם באמת הוא המשיח.

לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו

עד כה התבאר שהגאולה מלווה בסיבוכים וקשיים וזה הדבר שהנצי"ב טורח להסביר לנו מכיון שכשתגיע הגאולה לא נאמין שזו גאולה. בסופו של דבר ד' עושה את הגאולה בצורה שלו, איך שהוא רוצה. כפי שכותב הרמב"ם (הלכות מלכים יב ב): "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", בסוף הגאולה תופיע בדרך שאף אחד לא ציפה. בנוסף לכך צריך הכנות, צריך להכין את התנאים כדי שיצליחו לקבל אותו כשיגיע.

כפי שממשיך בעל אם הבנים שמחה: "אבל ודאי שתהיה הכנה מצדנו על ביאתו, ואדרבה אמר הנביא 'הנני שולח מלאך ופנה הדרך לפני' משמע שיכינו את הדרך לפני בא משיח ד', וההכנה היא מה שנעשה בזמנינו, שמכינים את הארץ להיותה ראויה לקבל בניה בתוכה, וכמו שהבאתי בהקדמה שניה בשם רבנו הקדוש בעל 'משנת חסידים'. שכשבונים את הארץ זה סימן הגאולה כדי להכין אותה שתוכל לקבל בתוכה את העולים מן הגלות". צריך לבנות את הארץ כדי שעם ישראל יוכל לעלות, שיהיה להם פרנסה ולא יגוועו ברעב.

"והן הנה הבונים את הארץ, והמלכים [האנגלים] שנתנו הרשות לזה, הנה המלאכים שאמר הנביא 'הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני'. ועיין 'מנורת המאור', שכתב בזו הלשון: 'כי כל הפועל שום דבר, אפילו כפי טבעו נקרא מלאך, כדכתיב 'עושה מלאכיו רוחות'', עכ"ל [הרוחות הם מלאכים של הקב"ה]. על כן, אלו המכינים ובונים את הארץ, הנה שלוחי ד'.

... אם כן, על פי זה, כל אלו שנעשתה הכנת הגאולה על ידיהם, המה מלאכי ד', ועליהם נאמר 'הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני'. ואז, כאשר נעשה הכנה ראויה, ובקיבוץ רוב ישראל בארץ ישראל, וכדברי רבנו הרמב"ם ורש"י שהבאתי לעיל, ושקדם ביאת בן דוד יהיה קיבוץ ישראל בארץ ישראל, אז יתגלה פתאום האדון המשיח אשר אנו מבקשים. הרי לך שכל זה נרמז בדברי הנביא הנ"ל, ודוק".

גאולה הדרגתית

כל הסודות הללו נרמזות בשתי המלים "פקוד פקדתי". כלומר, שהפקידה, הגאולה, לא תעשה בבת אחת אלא בכמה שלבים. תהיה התחלה, יהיו בעיות ולאחר מכן תהיה הגאולה הסופית. אין הכוונה שיהיו דווקא שתי פקידות, אלא שהגאולה לא תהיה בבת אחת, יכולות להיות הרבה צרות ולמרות זאת זה תהליך של גאולה.

סוד זה הוא ידיעה חשובה, וזה מה שיעקב אבינו מסר ליוסף ברגעיו האחרונים, שהגאולה לא תהיה בצורה ישירה וחדה, אלא הדרגתית. ויוסף מסר לאחיו ואשר לסרח בתו וכך זקני ישראל ידעו שמשה הוא הגואל.

כמובן, רבש"ע יכול לעשות מהלכים בבת אחת, אך אנו איננו יכולים לעשות בבת אחת, והקב"ה רוצה שהגאולה תבוא גם על ידינו, תבוא איתנו ביחד. "בעשרה מאמרות ניברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד היה יכול להבראות... לתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" (אבות ה א). מדוע צריך עשרה מאמרות? כדי שהצדיקים יוכלו להשתתף עם הקב"ה במעשה בראשית. ומכיון שהצדיקים אינם יכולים לברוא בבת אחת, טבע הקב"ה בעולם את תכונת ההדרגה, ועל ידה ברא את העולם, בעשרה מאמרות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.