א. חזר וקרבהּ מרוב חיבה ואהבה

השנה היא שנה מעוברת, לכן פרשיות המשכן – תרומה ותצוה, ויקהל ופקודי – אינן מחוברות בה, וכך בולטת לנו יותר העובדה שהתורה מקדישה פרשות רבות למלאכת המשכן. פקודי היא הפרשה הרביעית בה אנו עוסקים בסוגיית המשכן. בפרשות הקודמות דיברנו על המשכן, אבל עוד לא שאלנו למה בכלל היה חשוב שהמשכן ייבנה כבר במדבר, בתקופת הנדודים? הרי כל-כך הרבה שנים הסתדרנו בלי משכן, אז למה לא לחכות עוד קצת, עד שנגיע למקום קבוע, ארץ-ישראל? שם לא יהיה צורך להרכיב את המשכן, לפרקו, להמשיך בדרך, ושוב להרכיבו ושוב לפרקו וכו'.

באמת, מתחילה היינו צריכים לבנות את המקדש רק אחרי שניכנס לארץ, לאחר כיבושה והתיישבותנו בה, כמו שכתוב בשירת הים: "תבאמו ותטעמוֹ בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ד', מקדש ד' כוננו ידיך" (שמות טו יז). ובכל זאת, בסוף נצטווינו כבר במדבר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם כה ח).

משל למה הדבר דומה? הגמרא בכתובות (סב ב) מספרת על רבי יהודה הנשיא שהתעסק בשידוך בנו לביתו של רבי יוסי בן-זמרא. אז היה נהוג שלאחר שהיו עושים שידוך, היה הבחור הולך ללמוד כמה שנים בישיבה לפני החתונה. בנו של רבי יהודה הנשיא היה בחור טוב, גם הבחורה הייתה טובה, וסיכמו שלפני החתונה ילמד הבחור שתים-עשרה שנה בישיבה. באו לגמור את השידוך והביאו את הבחורה לפני הבחור, שיראה אותה. לאחר שראה אותה, אמר: "יש לי רעיון, אולי במקום שתים-עשרה שנה, אלמד בישיבה רק שש שנים לפני שאשא אותה, ואחר-כך אשלים את שש השנים הנותרות?". אמרו לו: "בסדר. שש שנים". ביקש הבחור לראות את הבחורה עוד פעם, ואז אמר: "יש לי רעיון אחר, אולי קודם-כל נתחתן, ואחר-כך אלך ללמוד בישיבה?". גם לכך הסכימו, אבל אז התבייש הבחור מאביו על כך שהתאהב באשתו לעתיד עוד טרם שהתחתנו.

ניחם אותו אביו, רבי יהודה הנשיא: "בני, דעת קונך יש בך". אתה 'בחברה טובה', חברה לעילא-לעילא. גם הקדוש-ברוך-הוא, בתחילה אמר שניכנס לארץ, נכבוש אותה ונבנה אותה – כמו שאמר "תבאמו ותטעמוֹ בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ד'", ורק אז נבנה את בית-המקדש – "מקדש ד' כוננו ידיך". אבל אחרי שראה אותנו, התאהב בנו, ואמר: מיד מתחתנים. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ("דעת קונך יש בך – שאמר להרחיק זמן חופתו, וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו". רש"י).

הרי בית-מקדש הוא חתונה בין הקדוש-ברוך-הוא לבינינו, כמו שכתוב בשיר-השירים (ג יא): "ביום חתֻנתו וביום שמחת לִבּוֹ" ("ביום חתֻנתו – במשכן, וביום שמחת לבו – בבית-המקדש". שמות רבה נב ה). אבל איך נתחתן? הרי אין לנו בית, אין לנו כלום! – נגור בקראוון מתקפל. זהו המשכן. מבנה ארעי, בדרך למבנה הקבע. אם-כן, הקדוש-ברוך-הוא התאהב בנו, עד היום הזה הוא מאוהב בנו, והוא 'צודק', ואף אנחנו מאוהבים בו עד היום הזה ואנו צודקים.

ב. שבחוֹ שלא שינה

יש בפרשה שלנו משהו ייחודי; בסיכום הבנייה של המשכן וכליו, כאשר מתואר איך משה הוציא כל דבר לפועל, כתוב כל הזמן "כאשר צִווה ד' את משה", "כאשר צוִוה ד' את משה". הביטוי חוזר על עצמו תשע-עשרה פעמים. למה צריך לחזור כל-כך הרבה על כך שמשה עשה בדיוק כאשר ציוה ד'? למה אין די בפעם או פעמיים? וכי נחשוד פה במשהו?

גם על אהרן, כתוב בפרשת בהעלותך: "ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר צִוה ד' את משה" (במדבר ח ג), ומפרש רש"י (ע"פ הספרי): "להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה".

מה פירוש הדבר? וכי יעלה על הדעת לשנות מה שנצטווינו בתורה?! –  בוודאי שעולה על הדעת! כל הזמן אנשים משנים ומוסיפים ומורידים. חושבים שהם יותר חכמים מריבונו-של-עולם, וממציאים דרכים חדשות איך לעבוד את ד'. מחליטים בעצמם איך יהיו 'מתחברים' יותר – על זה אומרים 'כן' ועל זה אומרים 'לא' כראות עיניהם.

אבל משה רבנו, לעומת זאת, אף-על-פי שהיה צופה בכל סודותיה של התורה בכל הפעולות שעשה, בכל זאת לא שינה שום דבר. יוזמה היא דבר חשוב, אבל כשמדובר בעבודת ד', אל תמציא דברים חדשים. המצוות ופרטיהן הם דברים עמוקים, עליונים ונשגבים, אז אם הקדוש-ברוך-הוא אומר לך 'עשה' – מה שהוא אומר לך תעשה.

ומה לגבי הבעיות החדשות שמתעוררות כל דור? זה משהו אחר לגמרי, כמו דברי רש"י שהזכרנו על הפסוק "והיה אם שמֹע תשמעו אל מִצְוֹתַי" (דברים יא יג), בשם חז"ל (סוכה מו ב): "אם תשמע בישן – תשמע בחדש", שמהותה של תורה-שבעל-פה היא שמתוך שמיעה עמוקה בישן, אדם זוכה לשמוע בחדש, ובאמת אותו חדש שהוא זוכה לשמוע איננו חדש אלא כבר היה גנוז בתוך הישן. אבל אל תמציא דרכים חדשות איך לעבוד את ד'. בכלל, הקדוש-ברוך-הוא רוצה שתעבוד אותו, ואומר לך איך לעבוד אותו, אז איך אתה ממציא דברים חדשים? איך אתה אומר "אעבוד אותך אחרת"?!

ג. אלה פקודי המשכן – להיות נקיים מד' ומישראל

"אלה פקודי המשכן" (שמות לח כא), מין דו"ח פרטני שנותן משה לסיכום כל מעשה המשכן ("אלה פקודי. בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחֹשת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו". רש"י שם). כמו דו"ח מבקר, הנותן תחושה שצריך להרגיע אותנו שלא נחשוד במשה רבנו שלקח משהו לעצמו, שלא נחשוב שמשהו בכל זה היה לא תקין.

כניסוח המשפטנים, לא מספיק שהצדק ייעשה – צריך שגם ייראה באופן מדויק, כך שלאף אחד לא יהיה פתחון פה לחשוד בכלום. לפעמים אנשים תוהים: וכי זה מתפקידם של רבנים, לעסוק בדו"חות כספיים וכו'? כן! גם זה חלק מתפקידם, לוודא שהכל יהיה ישר. וכי איננו מכירים בכל מדינות העולם פרשיות ושערוריות של אנשי ציבור ה'מגלגלים' כספים לכיסם?! השוחד הוא חטא חמור ביותר, העלול לסאב כל מערכת מדינית ושלטונית. אבל משה רבנו, לא רק שלא לקח אגורה אחת לעצמו, אלא הוא גם מסר דיווח על הכל. קוראים לזה היום 'שקיפות'. לדאוג שהכל יהיה בטוח וגלוי מבלי להותיר מקום לכל חשד.

כך גם נפסק להלכה, שאסור לאדם להביא עצמו לכלל חשד. למשל, אפילו הכהנים, בעת שהיו נכנסים ל'לשכה' לרוקן את קופות שקלי התרומה, לא היו נכנסים עם מעיל ששוליו תפורים בכפל, כדי שלא יחשדו בהם שהתירו את התפר והניחו בכפל ממעות הלשכה (רמב"ם, הלכות שקלים ב י).

ד. בין שקיפות ליוזמה ואֵמון

אין ספק בחשיבותה של השקיפות, אבל יש כאן גם בעיה, שלעיתים נוצר מצב שאנשים כבר מפחדים לעשות דברים, מרוב דאגתם המתמדת שכל מה שהם עושים יהיה מכוסה מכל הכיוונים, כדי שלא יספגו אחר-כך ביקורת מאיזו וועדת חקירה או דו"ח מבקר. כך, ריבוי השקיפות והדו"חות עלול לסרס את העשיה שהם מופקדים עליה. למשל בצבא, ישנו חשש גדול שמרוב זהירות הצבא מדו"חות ומוועדות חקירה, כבר לא יילחמו כמו שצריך. כל הזמן יהיו מוטרדים מתלונות עתידיות וממשפטים. לכן יש גם משהו מרתיע בעודף שקיפות.

לכן צריך לתת אֵמון בקצין. אחרת, אורבת הסכנה שיחזור עם 'ראש קטן', כמו שקרה באופן בולט לאחר מלחמת לבנון הראשונה. תמיד צריך לתת לקצין מרווח של החלטה, וזה בהחלט אפשרי. אבל אין זה סותר את היסוד שיש דברים, גם בענייני כספים, שאתה חייב לדווח עליהם. נותנים לך מרווח של כמה אחוזים לכאן ולכאן בהם סומכים עליך, אבל בלתי אפשרי שתהיה הפקרות.

אם-כן, צריך להתרגל לכך שהכל יהיה רשום, שלא לעורר ספקות וחשדות. זהו הרגל טוב מאוד.

ה. וַיקם משה – גיבור, ושותף פעיל

לאחר כל ההכנות להקמת המשכן, נראה שמשה היה מעורב פיזית בבניית המשכן בצורה מאוד אינטנסיבית. "וַיקם משה את המשכן וַיתן את אֲדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו. ויפרֹשׂ את האֹהל על המשכן וישם את מכסה האֹהל עליו מלמעלה..." (שמות מ יח-יט). זו מלאכה לא פשוטה, שהרי יש פה גם קרשים כבדים. זה מעלה שאלה: האם מנהיג רוחני, נביא, במדרגתו של משה ובגילו, מעל שמונים, צריך לבנות את המשכן באופן פיזי, הוא עצמו? למה זה כל-כך חשוב? למה לא יסתפק בלהעביר הוראות בנייה לאחרים?

אכן, מזה שכתוב שמשה הקים את המשכן, לומדים חז"ל ש"אין הקדוש-ברוך-הוא משרה שכינתו אלא על גִבור ועשיר וחכם ועניו" (נדרים לח א). קרשי המשכן היו כבדים מאוד, אמה על אמה ברום עשר אמות. כלומר – חצי מטר על חצי מטר בגובה חמישה מטר. הרבה יותר מקרשי הסוכות שאנחנו בונים.

מכל-מקום, רואים מכאן שמשה רבנו היה גיבור, ונטל חלק פעיל במעשה הקמת המשכן. לא בכל דבר יש לתת פקודות לאחרים. גם הקצין לא נותן פקודות לחייליו וחוזר אחר-כך למשרדו, אלא הולך עם כולם. מה שמשה רבנו לוקח חלק בהקמת המשכן יחד עם כולם, ודווקא בחלק הקשה שבמלאכה, הרמת הקרשים הכבדים, אין זה בעיה ולא ביזיון, אלא עבודת ד'. זה בסדר גמור.

ו. ולא יכֹל משה לבוא אל אֹהל מועד

אבל משה לא נכנס בסוף למשכן, כפי שמסיימת הפרשה: "ויכס הענן את אֹהל מועד וכבוד ד' מלא את המשכן. ולא יכֹל משה לבוא אל אֹהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ד' מלא את המשכן" (שמות מ לד-לה). לאחר שמשה טורח ועמֵל בכל מלאכת בניית המשכן ומסיים הכל, הוא נשאר מחוץ לתחום: "ויכס הענן... ולא יכֹל משה". מי שבנה את הכל, מי שטרח ועמל בערב שבת – נשאר בסוף מחוץ למשכן. גם אחר-כך, בסדר הקבוע, הוא בחוץ – רק אהרן ובניו הם הכהנים, אך משה לא מתקדש להיות כהן.

נכון. ישנם תפקידים שונים, וצריך ענווה. לפעמים אתה המכין, לפעמים אתה הגומר. אין זה עסק פרטי של משה, עסק בו מחפשים כבוד, שאז "אם לא הצטלמת – לא עשית". הרי כל מלאכת המשכן היא בשביל כלל-ישראל, אז מה זה משנה? אני עושה דבר אחד, ומישהו אחר עושה דבר אחר. לכן משה לא מקנא, וכן אהרן לא מקנא.

אבל מבחינה רוחנית הלא יש בכניסה למשכן קרבה לקדוש-ברוך-הוא, ואותה מפסיד משה רבנו.

זהו היסוד המתבאר ב'מורה נבוכים' (ג מז, א נט), שצריך לדעת כי לפעמים דווקא הריחוק הוא המחבר. עומדים מרחוק בחרדת קודש, ובזה עצמו אנו קרובים. אז המדד איננו דווקא שכמה שאתה קרוב יותר פיזית כך אתה קרוב יותר רוחנית.

ויהי רצון שנזכה ונראה בבניין בית המקדש השלישי, שתוכו יהיה רצוף אהבת ד' ובו כל עם ישראל לגווניו יהיה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.