שבת – למעלה מהמשכן

באמצע הפרשות של מלאכת המשכן וכלי המשכן ריבונו של עולם מדבר על השבת, ובפרשתינו עניין השבת מופיע בתחילת הפרשה לפני כל עשיית המשכן?" ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת  לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת"

תשובה ידועה, מסביר רש"י:' הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת.'

ובכן בסוף "ראשון" של כי תישא, 'ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם וכו...'

למה עניין השבת מופיע פה אחרי שדיבר על כלי המשכן? מאותה סיבה: אומר רש"י(שמות לא' יג'): "אך את שבתתי תשמרו.....ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" – "אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה! כל אכין ורקין מיעוטין -  למעט שבת ממלאכת המשכן".

שאלה: אם ריבונו של עולם ראה צורך להודיע לנו שאינו דוחה את השבת זאת אומרת שאנחנו היינו חושבים שזה כן דוחה את השבת? היתה לנו סברה! כי הרי אם הדברים פשוטים,  לא צריך פסוקים שיסבירו, ומה פתאום שנחלל שבת?- צריך לשמור שבת. אם כן, היתה פה הוה אמינא לחלל שבת!

אם כן יש לנו שתי שאלות - שאלה ראשונה, למה חשבנו, שנחלל שבת לצורך מלאכת המשכן? אמנם זריזין מקדימין למצוות, אבל לפני מידת הזריזות יש  מידת הזהירות?

שאלה שניה, למה בפרשה שלנו האזהרה על השבת מופיעה בהתחלה, לפני הכל, ובפרשת כי תישא היא מופיעה בסוף? קודם מחצית השקל, כלי המשכן, ועניין השבת מופיע בסוף.

תשובה: כמו שאומרים הלמדנים, שתי הקושיות מתרצות אחת את השניה. בפרשות תרומה-תצוה ובהתחלת כי תישא - המקדש, אני מסביר לך מה זה מקדש. במקדש יש את הכלים הללו וכל הנצרך למשכן, אני אומר לך, המקדש זה דבר גדול, ענק. זה השיא של הכל. אבל, דע לך, ששבת זה יותר גבוה מזה.זו פקודה מעשית:תיזהר! אל תחלל שבת.

קדושת המשכן – ניכרת

אם כן, שבת היא מעל המשכן. יותר קל להבין מה זה משכן מאשר שבת. משכן זה בית שעומד על הקרקע. הבית הזה הוא מאוד קדוש. יש בו דברים מופלאים: יש מזבח, יש ארון, יש מנורה, יש קירות, יש בדים, יש קורות, ולמעלה יש עורות אילים מאודמים ועורות תחשים. השכינה שורה שם, יש כוהנים. אדם נכנס לבית המקדש, זה תופס אותו בגרון.

רבי יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי, שמי שראוי לרוח הקודש, נכנס לבית המקדש ויש לו רוח הקודש. יונה מעולי הרגל היה, הגיע לבית המקדש- רוח הקודש.

רואים את השכינה. ממששים את השכינה בידיים, כמעט. ולכן רוצים את בית המקדש. וגם עכשיו יש יהודים שאומרים "צריך לבנות את בית המקדש! למה לא בונים את בית המקדש? לפחות נעלה להר הבית, זה מתקרב למקום המקדש"

ודוד רצה לבנות את בית המקדש וה' אמר לו -  לא ! לא! עצור. שלח את נתן הנביא לעצור אותו.

אפילו בזמן ירמיהו הנביא, חשבו שהמקדש זה קמע, כלומר תחבולה שמגינה עלינו – יש לנו בית מקדש, לא יקרה לנו כלום. אומר ירמיהו הנביא בגיא בן הינום, תופס בקבוק יוצרים, זורק על הרצפה, שובר. מה עשית? זה מה שיקרה לבית המקדש. איך אתה אומר דברים כאלה? מבזה ומחלל את בית המקדש? איך אתה חולק על ישעיהו הנביא? תופסים אותו "בית דין שדה", רוצים להרוג אותו, אבל אסור להרוג נביא. למה אסור?  הנה כבר הרגנו את זכריה הנביא בבית המקדש (לא זכריה מתרי עשר). נהרוג אותו, ברגע האחרון הגיע אחיקם בן שפן וחילץ את ירמיהו.

ירמיהו הנביא אומר: אתם אומרים היכל ה' וחושבים  מחשבת פיגול.

נכון, אנשים מאוד מתלהבים ומתרגשים מבית המקדש. ובצדק, זה המקום הכי קדוש בעולם, הכי יפה בעולם. זה לא סותר. מקום קדוש מתאים שיהיה יפה. נויו של עולם. דוד המלך היה יושב עם שמואל הנביא בניות ברמה ודנים בנויו של עולם, דנים בתוכנית בית המקדש. היופי הפנימי הרוחני זורח ביופי של הבנין והכלים.

שבת – מתוך ה"לא" מגיעים לשיא ה"כן"

אבל שבת, מה זה שבת? רואים את השכינה? פוגשים את השכינה? מה בכלל עושים בשבת? כלום. הכל אסור! ל"ט מלאכות- אסור. אין הרבה מצוות עשה בשבת. לשיר זמירות, זה מדרבנן. לאכול אוכל טעים- וקראת לשבת עונג - מדרבנן. לא לצום- גם זה מדרבנן, מי שצריך לעשות תענית חלום, מותר לצום בשבת. הבדלה זה מדרבנן, קידוש - זה מדאורייתא,  ויש אומרים שמי שעשה קידוש בתפילה אז הקידוש בסעודה הוא מדרבנן.

ומה זה הקידוש? "וקידשתו" בדברים לומר בפה "הנה נכנסה השבת". הכרזה אלוקית עליונה: עכשיו שבת.

אבל מה זה שבת? אין שום הסבר מה זה שבת. יש הסבר מה זה לא שבת. לא לחרוש, לא לזרוע. לא .לא.לא.

זה לא מרשים כמו בית המקדש. לכן הייתי יכול לחשוב שבנין בית המקדש דוחה שבת. בית המקדש -שכינה. 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. קא משמע לן שלא! שבת זה מעל המשכן. וכדי להבין מה זו שבת, קודם כל נסביר לך מה זה משכן, אחר כך נסביר לך ששבת מעל המשכן.

אבל שבת, מה יש שם? כלום. שלילי. הכל שבת לא. לא. לא. כל המצוות של שבת - מדאורייתא  רק לא. אז תדע שזה מעל בית המקדש. אני מסביר לך מה זה בית המקדש, באריכות, שתי פרשיות ועוד קצת, ועכשיו שבת.

מקדש - "ושכנתי בתוכם" שבת - חתונה

כתוב בבית המקדש "ושכנתי בתוכם". בשבת לא כתוב "ושכנתי בתוכם". כתוב 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'. שבת זו חתונה ביני ובין בני ישראל. חתונה בנינו ובין ריבונו של עולם. כנסת ישראל, בת זוגו של הקב"ה. אבל לא כתוב המילה שכינה. כתוב יותר מהמילה שכינה: ביני ובין בני ישראל. חכמים רצו להסביר מה זה שבת. אמרו: שבת, אחד משישים מהעולם הבא. בזמירות מעין עולם הבא. נכון שבבית המקדש הכינה שורה בעולם הזה, אבל שבת זה מעין עולם הבא. אתה יודע מה קורה בעולם הבא? צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. שבת - מעין העולם הבא שמתפרץ בעולם הזה. עד שלעתיד לבוא יהיה יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, כולו עולם הבא. ובעולם הבא, אדם מחובר בנפש, בנשמה, לריבנו של עולם. זה יותר מבית המקדש. ולכן לא להתבלבל עם הזריזות, אתה זריז לבנות את בית המקדש, יפה מאוד. 'רדופין וזריזין בזריזות המלאכה', שבת, אל תדחה מפניך. אני מסביר לך מה זה שבת על ידי בית המקדש. גם שבת זה בית המקדש, זה מעין עולם הבא בעולם הזה.

רשב"י ורבי אלעזר בנו

במסכת שבת דף ל"ג מסופר שרבי יהודה אמר, הרומאים עשו דברים יפים. רבי שמעון בר יוחאי אמר: הכל עשו בשביל להכניס רע. רבי יוסי שתק. אמרו הרומאים: רבי שמעון בר יוחאי יהרג, התחבא במערה 12 שנה. יצא מהמערה ראה אנשים עובדים. אמר: מה אנשים עובדים? מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?! (עיין עין איה) באמת עד עכשיו האשמתי את הרומאים, זה לא הרומאים אשמים אלא אנחנו! אמר הקב"ה: יצאתם להחריב את עולמי- חזרו למערתכם! אמר הקב"ה - ככה זה בעולמי, בעולמי חיי שעה, חיי עולם - אחר כך. אחרי 12 חודש יצאו מהמערה(עיין עין איה) והשיגו עוד מדרגה רוחנית עליונה -  איך להסתדר בתוך מה שהקב"ה קורא "עולמי". יצאו, ראו אנשים עובדים, רבי אלעזר בן רבי שמעון שרף, ורבי שמעון בר יוחאי ריפא. רבי שמעון בר יוחאי מסכים שעולנו של הקב"ה הוא ככה אבל, רבי אלעזר לא מסכים. ראה זקן רץ בין השמשות עם שני הדסים. שאל רשב"י: מה זה? ענה הזקן: לכבוד שבת. ולמה שניים? ענה: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר רשב"י: אכן חביבות המצוות בעם ישראל, התפייס. כלומר, לזקן אין כוח לרוץ, אבל הזקן הזה רץ. הוא רץ מאהבת ה' [אגב יש הלכה, מי שרץ ברשות הרבים ופגע במישהו, צריך לשלם לו אבל, אם הוא רץ לקראת שבת, הוא לא צריך לשלם למה? שהשני יזהר!] הזקן רץ ומביא הדסים. איפה כתוב להביא הדסים? לא כתוב! אבל הוא מאוהב בשבת. התפייסתי. אבל עוסקים בחיי שעה ולא בחיי עולם? אלא, השבת היא חיי עולם הבא בתוך העולם הזה.

לכן השבת היא "שלילי". כי מה זה העולם הבא? אני לא יודע.

שבת – מעל העבודה                                                           

במסכת ברכות סוף פרק חמישי, דף לד: -  "כל הנביאים התנבאו על ימות המשיח, אבל העולם הבא- 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'" אפילו הנביאים לא ראו, אני לא יודע מה זה. אני יודע על העולם הבא מה זה לא, זה לא העולם הזה. זה משהו אחר, אחר לחלוטין. והנה השבת היא מעין עולם הבא. אנחנו משיגים עד העולם הזה. בעולם הזה - צריך לעבוד, ל"ט מלאכות, עבודה, תורה ועבודה. אותה מילה: עבודה. עבודת בית המקדש, עבודת הפרנסה, עבודת המדינה, עבודת הצבא, זה הכל עבודה. שבת היא מעל העבודה. מעל העולם הזה.

קִדוש -קדושים תהיו, פרושים תהיו, מנותקים מהעולם הזה. כל עניני העולם הזה נעצרים. עונג שבת לאכול - מדרבנן. וגם על זה אמרו, זה לא אתה אוכל זה הנשמה היתרה אוכלת. מה זה נשמה יתירה? לא יודע. אדם יש לו נשמה, בשבת יש לו נשמה יותר עליונה.

כתוב פה בתחילת הפרשה: כל המחלל שבת יומת! סגנון חריף . למה להרוג? תשובה: הוא אדם מת. הוא מתנתק מהנשמה היתירה וממילא, אז הוא מת. הורגים אותו- הורגים אדם מת. מה שנקרא- גברא קטילא.

במדרש(מובא בטור או"ח סימן ר"צ): "אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זווג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" 

שבת - מקרינה על כל השבוע

אז אם הניתוק מהנשמה היתירה, משמעותו שהאדם  מת, אז כל השבוע אתה אדם מת? לא! בספר הזוהר נאמר שקדושת השבת מקרינה לכל השבוע, וכל השבוע מתברך מהשבת.

הרמב"ן על הפסוק: "זכור את השבת". ידוע, שמאי היה קונה דבר מאכל ואומר –זה לשבת, מצא יותר יפה, אוכל וקונה דבר אחר לשבת, מצא יותר יפה, אוכל וקונה דבר אחר לשבת, אומרים הפוסקים, לאו דוקא דברי מאכל אלא, כל דבר.

אומר הרמב"ן גם השמות של השבוע: ראשון בשבת, שני בשבת, כמו שאומר ספר הזוהר, כל השבוע מתברך מהשבת. זוהר: מהאי יומא, מתברכין כל יום שעתה. כל יום כל הימים.

זוהר קורח כע"ט: מעולם לא זזה שכינה משבתות, מהכותל המערבי.

ספר הכוזרי: השבת היא לב הזמן. הלב מקרין לכל השבוע. המהר"ל: השבת היא כמו המרכז של הקוביה. שש פאות -  ששה ימים,  ושבת היא הלב, המרכז של הקוביה שמחזיק את הקוביה.

כלומר, זה מכניס עולם הבא בעולם הזה במשך כל השבוע. אחרי שרבי אלעזר בן רבי שמעון הבין זאת, הוא כבר לא כועס, נכון אנשים עובדים, זה "עולמי". לא כולם יכולים לשבת וללמוד תורה, אבל יש עולם הבא בעולם הזה. אז זה כבר לא עולם הזה, יש לו ריח של עולם הבא.

לא כמו הגויים-  sunday של השמש, monday של הירח. Wednesday -אל נורדי.

אמנם יהודים בארה"ב כן קוראים כך לימים. הרבי מלובביץ עונה על כך תשובות בדוחק בספרו.

השלילה שבתארים האלוקיים

אם כן,  אם הלכה השבת, הלכה התורה, הלך ריבונו של עולם. אכן יש בית מקדש, אבל כמה פעמים אדם הולך לבית המקדש? שלוש פעמים בשנה, ונשים פעם בשבע שנים. אבל שבת זה פעם בשבוע, וזה חודר לכל יום. השבת היא מעל העולם. מעל ההוויה. מי שלמד מורה נבוכים מכיר את התאולוגיה השלילית: אתה לא יודע שום בר על ריבונו של עולם. "לעילא ולעילא מכל ברכתא ושירתא תושבחתא ונחמתא". "החקר אלוק תמצא". "לית מחשבה תפיסה בך כלל". אבל אנחנו כן אומרים בתפילה "האל הגדול הגיבור והנורא"? זה במובן השלילה. כלומר, כשאתה אומר: ריבונו של עולם "חכם" הכוונה לשלילה מוחלטת של הסכלות. ריבונו של עולם "רחום", שלילה מוחלטת של האכזריות. אבל אני לא יודע מה פירוש ה' - רחום. זה לעילא ולעילא ממה שאני אומר רחום, אני לא יודע. אז אם אני לא יודע אז איך אני ידבק בה'? תשובה :אני דבק בה'. אותו דבר אם אני אומר רחום, או אם אני אומר רחום בכוונה של "לא אכזרי" אלא, שכשאני אומר רחום, איך אני מבין רחום? במובן האנושי - מקשיב. כשאני אומר לא אכזרי, הכוונה - אין סוף מיליון יותר מאכזרי, אז אני אומר רחום במובן השולל - שהוא רחום אבל בלי הגבלה. כל הדבקות שיש בתארים החיוביים, יש לעילא ולעילא בתארים השלילים ואותה תאולוגיה שלילית כלפי הקב"ה, יש כלפי השבת. השבת היא "לא", היא שלילה. לא זה ולא זה. שבת זה דביקות בה' התמידית שהיא זורמת מהיום הזה לכל הימי. היא הנשמה של כל הימים. אם אתה מבין מה זה בית המקדש, פרשיות תרומה תצוה. קצת כי תישא. שבת זה אותו דבר רק יותר גבוה יותר עליון. זה לא בית מקדש. זה עולם הבא.

במסכת ברכות דף י'. נשמה רואה ואינה נראית. מה פירוש היא רואה? רואה, מקרינה, מכוונת, אבל היא לא רואים אותה. היא כל כך עליונה שאי אפשר לראות. מה זה נשמה? לא יודע. זה לא גוף.

רמב"ם בשמונה פרקים, פרק ראשון, יש דומם, צומח, חי, מדבר, מה זה צומח? קשה להגדיר מה זה צומח. דומם הבנת מה זה? כן. אז יש בצמח משהו נוסף לדומם, שאני לא יודע להגדיר, זה הצומח. ויש חי. תגדיר חי, בחי יש משהו נוסף על הצומח ובאדם יש משהו נוסף. הוא מגדיר דרך השלילה משהו נוסף שאני לא יודע להגדיר. שבת אני לא יודע להגדיר, אני יודע להגדיר מה זה לא.

פיקוח נפש – שמירת שבת בצורה אחרת

נכון שעבודת שני כבשים בני שנה תמימים ועבודת המקדש מותרת בשבת, בודאי, צריך כל יום, גם בשבת, כי זו -  עבודת פיקוח נפש. חייבים להקריב קורבנות. גם לנו מותר פיקוח נפש בשבת, זה לא חילול שבת, זו צורה אחרת לשמור שבת. כשיש פיקוח נפש, ככה שומרים שבת. כמו שהרב ש.ז. כהנא, שהיה מנהל משרד הדתות, סיפר, היה לילי שבת ליל שבועות, למד מסכת זבחים כל הלילה, נרדם על הגמרא, ובחולמו הוא בבית המקדש, יש כוהנים לבושים בבגדי לבן, רצים ומדליקים אש. והוא צועק: שאבעס!! אומרים לו: זוז הצידה! שאבעס!! בסוף מגיע כהן יותר גדול עם 12 יהלומים, אומר לו: אתה חדש, פה שבת -  זה ככה. עם הזמן אתה תבין. התעורר אמר: מתנה מן השמים קיבלתי שהייתי בבית המקדש, ראיתי עבודת הקורבנות ופגשתי את הכהן הגדול.  זה שכר בגלל שמסרתי את הנפש ולמדתי מסכת זבחים.

ככה זה שבת ואם אתה מחלל שבת בשביל חולה, לא חיללת שבת. זו צורה אחרת לשמור שבת. צורה יוצאת דופן. כי הרי השבת היא בשביל פיקוח נפש, פיקוח נשמה.  הנשמה יתירה היא הנשמה של הנשמה.

אבל לא לבנין בית המקדש.

שבת שבתון – עולם הבא בעולם הזה

בפרשת בשלח, גם שם מדובר על שבת. בעניין ה"מן"  -"ויאמר אליהם הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קדש לה' מחר" וכו'. גם בפרשתינו כתוב "שבת שבתון".  וכן בפרשת כי תשא "שבת שבתון קודש לה'".

מה זו הכפילות הזו, שבת שבתון?

מסביר רש"ח, יש לו פירוש התורה. כלומר: אם תשמרו שבתון שהוא שבת של זה העולם, תזכו לשבת של עולם הבא, שהוא עולם שכולו שבת. שבת שבתון. שבת עולם הזה היא שבת עולם הבא . שהוא עולם שכולו שבת. זהו שבת קודש לה'. קדושים תהיו, פרושים תהיו. מנותק מהעולם הזה.וכן הפסוק "את אשר תֹאפוּ אֵפו", תאפו בזה העולם, אפו, כלומר הוא אפוי לעולם הבא. הכל מתוקן לסעודה. אז תתענג על השם. מתי? אז. אם תשיב משבת רגליך. מה כתיב הכא "אז תתענג על השם". כמאי דכתיב והתענג על השם. אתה אוכל בעולם הזה את הפֵּרות. הקרן קיימת לו לעולם הבא,  שנאמר: והנחלתיך נחלת יעקב אביך.

כלומר, יש סתם שבת, שבת עולם הזה. ויש שבת שבתון עולם הזה מחובר לעולם הבא.

שבת – למעלה מהנחת החברתית

ויש גם יהודים שיש להם שבת, קוראים לזה עכשיו במאבקים החברתים הפוליטים - שבת חברתית.  אנחנו נגד חברתיות? לא! אבל מה זה קשור לשבת? פוגשים חברים להרצאות, בסדר, לערב שירה, בסדר. אבל שבת זה ה', זה מעל העולם הזה. זה לא זה. זה עולם הבא שמאיר בעולם הזה. אבל קודם שאלנו, לכאורה זו שבת מסכנה, הכל אסור? לא. זו הברקת העולם הבא בעולם הזה, וזה עושה את השבת, וזה עושה את כל השבוע. וזה עושה את כל העבודה של האדם, עבודת החקלאות, עבודת המדינה, הכל ע"י השבת. עולם הזה פרוזדור לעולם הבא. אבל אמר רבינו הרב צבי יהודה, במאמר 'נויו של אילן', בלשון אחרת כמובן, מליוני הפלורוסנטים שבטרקלין מאירים בפרוזדור. אז בפרוזדור, שזה השבת פה – בעולם הזה, כבר מאירים הפלורוסנטים של העולם הבא. לא אדם מנותק אלא, עובד, בונה את בית המקדש, בונה, זריז, אבל הכל זה אור השבת שמאיר. כמו  ששרו בישיבת נובהרדוק: עולם הבא, עולם הזה, עולם הבא דומה לטרקלין,  עולם הזה דומה לפרוזדור,  אוי.... התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין.

ה"אין" למעלה מְה-"יש"

אני מסביר לך מה זה בית המקדש, מסביר ארוך, פרטי פרטים, כלי המקדש, המנורה והכל. פתאום מגיעים לשבת, פרשת כי תישא, הכל נעלם. זה מעל זה, מעבר לזה. פרשת ויקהל זה בכיוון השני, אתה צריך לבנות את בית המקדש? טוב מאוד, נפלא, אבל אל תפגע בשבת. כי גם בית המקדש הוא בנוי על השבת. כדי להסביר לך מה זה השבת אני צריך קודם להסביר לך מה זה בית המקדש. ושבת זה מעל, זה עולם הבא. ואחר כך, כדי לבנות את בית המקדש, אתה צריך קודם שבת. הקדושה הזאת של השבת שחודרת, קדושת העולם הבא שחודרת ביום הזה, ומתוך כך חודרת לכל יום, היא הכנה רוחנית, פנימית, נפשית, כדי שתוכל לבנות את בית המקדש. לבנות את בית המקדש זה לא סתם עצים ואבנים. זו קדושה. זו קדושה פה בעולם הזה. לכן, בפרשיות שלנו מלאכת המשכן מופיעה אחרי עניין השבת, קודם אני מזהיר אותך על השבת. השבת זה היעדר, בית המקדש זה מציאות. עיין מאמר של הרב קוק, מאמרי הראיה: יש והעדר, ההיעדר הוא מעל היש. ההיעדר קודם ליש, ההעדר מכין את היש, הרבה הוא מדבר על זה. היש זה משהו. היעדר הכוונה: אין. אין את כל הדברים. גם בשפה העממית של האנשים: "תודה רבה, אין מילים בפי" אין לך מילים? תכין מילים! אלא רוצה לומר, זה מעל המילים, "לך דומיה תהילה". העולמות של השתיקה הם מעל עולמות של הדיבור, סייג לחוכמה שתיקה. השתיקה מסייגת את הדיבור. כל העולמות של השתיקה, קצת מהם מתגלה בתוך הדיבור. אמרנו שבת, זה הנשמה, נשמת הזמן, נשמה לא רואים.

נשמה יתירה

כל בית המקדש, כל הקדושה העליונה של בית המקדש, כל נדיבות הלב של בית המקדש. שבת, כל זה-לא. אבל זה הדברים הכי קדושים שיש בעולם? אבל השבת זה לא. כי השבת היא עולם הבא בעולם הזה. כיון שזה עולם הבא אז לא עובדים. בעולם הבא צדיקים יושבים, עטרותיהם בראשיהם. ונהנים מזיו השכינה. אז למה בשבת אוכלים? זה לא אנחנו, זו הנשמה היתירה.

יש פוסקים שאומרים שכשאדם קונה משהו ביום שישי – שיגיד "לכבוד שבת". יש פוסקים שאומרים שגם בשבת כשאוכל יגיד "לכבוד שבת". יש פוסקים שאומרים לא. למה? כמו שאומרים בשוק ממחנה יהודה: אתה עובד עלי? אתה אוכל לכבוד שבת או לכבוד הבטן שלך? גם וגם. אתה אוכל לכבוד הבטן, אל תספר לי סיפורים! יש כאלה שאומרים שגם אם אוכל בשביל הבטן עדין יכול להגיד "לכבוד שבת" כי מצוות לא צריכות כוונה.

הרב מאלי גר שנתיים בבית של הרב צבי יהודה. הרב צבי יהודה לא אכל כלום בימי חול. מצה, ביצה וזית. וגם בשבת, בסעודה שלישית אכל מצה עם דבש. אבל סעודה שניה- צלחת - הר. הרב מאלי אוכל ואוכל ולא יכול לגמור. אומר לו הרב צבי יהודה: אתה לא גומר. עונה: אני לא רעב. וכי מי אוכל בשבת בגלל שהוא רעב. אם הוא אוכל בגלל שהוא רעב -הוא לא אוכל לכבוד שבת. זה הנשמה היתירה, זה לא סותר. כל ימי החול מתברכים מהשבת . הפרנסה מתברכת, האוכל מתברך. מה זה אומר? שיש עולם הבא בתוך העולם הזה. יש לעולם הזה נשמה. זה לא נוגד, להיפך. כשיש לעולם הזה נשמה אז העולם הזה מוצלח, העולם הזה טוב. או במילים פשוטות של ספר הזוהר: יש  ברכה. יש ברכה בעולם הזה, ע"י הקדושה של העולם הבא. הדבקות בה' מביאה קדושה וברכה. ראשי תיבות  יב"ק: יחוד, ברכה, קדושה-דבקות בה'. ביני ובין בני ישראל, זה מביא קדושה. שבת היא קודש. ומתוך זה יש ברכה בעולם הזה. יום מנוחה, יום נחמד אבל, זה קדושה.

מנוחה וקדושה

רואים את זה בסידור. שבת בבוקר "ושמרו בני ישראל את השבת",  "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" מה זה "וגם"? זה אותו דבר: לא נתתו, לא הנחלתו, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים?

תשובה: בשבת יש קדושה, ויש מנוחה. לנו יש קדושה ומנוחה. לגויים יש מנוחה בלי קדושה.

גם במנוחתו לא ישכנו ערלים. אם אין קדושה-נשמת המנוחה, גם אין מנוחה. ולכן, לא נתתו- אין קדושה, לגויי ארצות לא הנחלתו.  וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים.

ובתפילת מנחה זה מבואר לחלוטין: "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת". אז אם זה יום מנוחה וקדושה, זה מנוחה. "מנוחת אהבה ונדבה. מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח. מנוחה שלמה שאתה רוצה בה" זו המנוחה השלמה שה' רוצה. 'יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם'. למה? כי יש קדושה בפנים. 'ועל מנוחתם יקדישו את שמך'. קדוש הכוונה נבדל, מעל , העולם הבא, שיש בתוך השבת. הוא עושה את המנוחה ולא רק את הקדושה. ולכן גם אוכלים, וגם  עונג שבת וכו'.

לסיכום

אז אנחנו אומרים שני דברים. בפרשיות תרומה תצוה אנחנו מסבירים מה זה בית המקדש, איזו קדושה. איזו השראת שכינה, איזה דבר עצום. הבנת? כן. אז שבת זה מעל כל זה. זה שולל את כל זה, זה מעבר לכל זה. "י" זה עולם הבא. עכשיו בפרשיות שלנו ויקהל פקודי, אתה רוצה לבנות את בית המקדש? ודאי שאני רוצה. אז קודם אתה צריך להיות במדרגת שבת. שזו פגישה עם ריבונו של עולם. ושבת, בעולם הזה, ביני ובין בני ישראל, בת זוג של התורה. ואז אתה יכול לצעוד הלאה, לבנות את בית המקדש. השבת היא השראת שכינה, אבל כל שבת, ואיש ואישה, וילד, וילדה, וגם בימי החול השכינה שורה, מכוח השבת.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.