בפרשת שמות, בהתגלות ד' למשה בחורב, ד' שואל את משה: "מַה זֶּה בְיָדֶךָ", והוא משיב: "מַטֶּה" (שמות ד, ב). מאז, מלווה המטה את כל מהלך יציאת מצרים (ולא ניכנס לשיטות השונות במפרשים, אם היו כמה מטות או מטה אחד), החל בהפיכת המטה לנחש והחזרתו להיות מטה במעמד הסנה; המשך בציווי ד' למשה לקחת את המטה איתו למצרים, ולאחר מכן (בפרשתנו, פרשת וארא), נהפך המטה לתנין לעיני פרעה ובולע את מטות החרטומים (שם ז, י-יב); כאשר יוצא משה לדבר עם פרעה על שפת היאור הוא נושא איתו את המטה (שם שם טו); וגם בכמה מעשר המכות ממלא המטה תפקיד. גם במדבר לוקח המטה חלק באירועים רבים, בהם קריעת ים סוף, מלחמת עמלק, ההכאות בסלע להוצאת מים, ועוד.
עניינו של המטה דורש ביאור: לשם מה הוא נחוץ? אמנם כתוב במפורש שד' אומר למשה רבנו שבמטה יעשה את האותות, אך זה עצמו צריך ביאור. הרי לא קצרה יד ד' מלעשות אותות ללא המטה, כפי שגם אכן קרה בפשטות בחלק ממכות מצרים. מן הראוי להזכיר גם, שמטה זה לא היה סתם מטה: הוא אחד מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, כמבואר במשנה (אבות ה, ו).
שורשה של המילה 'מטה', הוא נ'ט'ה', שעניינו הטיה. הרש"פ מגדיר (ב'חשק שלמה' עמוד 240, ערך 'טה') שהטיה היא 'עזיבת המצב (או העניין) הטבעי או הבלתי טבעי'. נראה שכוונתו ב'עזיבה' לשינוי כיוונו. ישנה הטיה פיזית, כמו הטית המַטֶה, בין אם כלפי מעלה 'על השמים' ובין אם כלפי מטה או לצדדים. [בדרך כלל ההטיה היא כלפי מטה, מכיוון שכובד משקלו של כל דבר גורם לו להימשך, לנטות, כלפי מטה, ולכן גם המילה 'מַטַּה' היא משורש נ'ט'ה'.] ישנה גם הטיה רעיונית, כמו בפסוק: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג, ב) ו"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט" (שם שם ו), ובכמה מקומות מצינו גם הטיה מוסרית, כמו "לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו" (מ"א ח, נח).
מדוע נקרא המטה בשם זה?
קודם כל, ישנה המשמעות הטבעית של המטה, שהוא ענף מעץ – ענף הנוטה מהגזע המרכזי לאחד הצדדים או כלפי מטה. נראה שלכן גם שבטי ישראל נקראים מטות – כי כל שבט הוא ענף מסוים של העם הכללי, שנוטה לצביון הייחודי שלו.
אך יש פירושים שהמטה נקרא על שם תפקודו: מטה שמשמש אדם המתקשה בהליכה, שמטה את עצמו על מקלו – מטהו – ונשען עליו. ההישענות על מטה יכולה להיות גם ביטוי של כבוד וחשיבות, שהנושאו יכול ללכת במנוחה תוך כדי הישענות עליו, ואינו צריך לרוץ או ללכת ללא מנוחה... (הרש"פ שם). למילה 'מטה' יש משמעות של הטיה אקטיבית, כמו שנאמר לדוג' בגמ' בר"ה (יז ע"א) שד' נקרא 'רב חסד' כי הוא 'מַטֵּה כלפי חסד', נשמע יותר שהוא פועל את ההטיה. אולי ניתן לבאר לפי דרך זו שהמטה נקרא כך כי הוא מטה את מי שנשען עליו כלפי מטה.
מפרשים רבים מבארים שהמטה מציין שלטון והנהגה. הביטוי 'מטה עֺז' שנזכר בכמה מקומות בתנ"ך (ירמיהו מח, יז; יחזקאל יט, יד; תהלים קי, ב), מורה במיוחד על משמעות זו. נראה שהסיבה שהוא מורה על כך, היא מכיוון שכמו שהמטה הוא 'ידא אריכתא' של האדם, שיכול על ידי הטייתו להגיע למרחק גדול יותר מאשר באמצעות ידו לבדה – כך המושל יכול בציוויו על אחרים, להטות את המציאות במלוא מרחב שליטתו - כרצונו.
לפי זה, ניתן להבין מדוע משמש המטה במילוי תפקידים רבים בהוצאת ישראל ממצרים, ואחר כך בהנהגתם הניסית במדבר: המטה, שנקרא גם "מַטֵּה הָאֱלֹהִים" (שמות ד, כ), מורה על שלטון ד' במציאות, שמתגלה על ידי משה רבנו (יחד עם אחיו אהרן הכהן), אשר בהם בחר ד' להוציא את עם ישראל ממצרים ולהנהיגם בדרך לארץ ישראל, לכן המטה משמש את משה ואהרן בעיקר לניסים ולאותות, אשר מורים על שלטון ד' אפילו על הטבע, בכך שהם מטים את המציאות מטבעה, כדי לעשות את רצון ד' יתברך.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
