בפרשת שמות, פרק ב פסוק כג, נאמר: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה".

  לעומת זאת בהמשך (ג, ז-ט) אומר ד' למשה:

"רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו... וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי...". בני ישראל זעקו אל ד' והוא שמע את צעקתם.

  האם יש הבדל בין זעקה וצעקה?

הפסוקים בפרשתנו עשויים לשמש ראיה, לכאורה, לכך שאין הבדל משמעות בין המילים. בדברי חז"ל מצויות ראיות נוספות לכך שמשמעות אחת לשתי המילים:

• חז"ל מונים במדרש (דברים רבה, תחילת פרשת ואתחנן) עשר לשונות של תפילה, ביניהן לשון צעקה, אך אינם מונים את זעקה כלשון נפרדת, אף כי במקומות רבים בתנ"ך מדובר בזעקה אל ד'. הסיבה לכך היא בוודאי משום שהזעקה כלולה בצעקה. והראיה, שכמקור לכך שהתפילה נקראת צעקה, מובא במדרש הפסוק שבו פתחנו: "ויזעקו בנ"י אל ד' ".
• כשהבין עשו שיעקב קיבל את ברכתו, נאמר שהוא צעק צעקה גדולה ומרה (בראשית כז, לד). בבראשית רבה נאמר על כך, "זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו... והיכן נפרע לו בשושן הבירה שנאמר (אסתר ד) "ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד". ד' נפרע ליעקב על צעקת עשו - בזעקת מרדכי.

מלבד הראיות הרבות לכך, מפורשת בזוהר זהות המשמעות, שאמרו: "צעקה וזעקה דבר אחד הוא". כך גם ביארו פרשנים רבים, בהם רד"ק, מהרש"א, ור' שלמה פפנהיים ב'יריעות שלמה'. האחרון אף הוסיף וביאר את  השוני ביניהן, והסביר שהוא נובע מחילופי אותיות דומות, ז' וצ'. וכבר הביא רש"י באיוב (ו, יז) את המילים זעקה וצעקה כדוגמה לחילופי אותיות אלו.

האם פירוש הדבר שאין שום שוני בין המילים?

  לעניות דעתי, מסתבר מאוד שיש משמעות לשינוי בין שתי המילים. ישנם כמה מקורות והסברים לחילוק ביניהן, וייתכן שגם המקורות שהבאנו אינם חולקים על כך, כפי שיתבאר.

בתהלים, במזמור קז, מתוארים ארבעה סוגי אנשים החייבים להודות לד' על חסדו איתם: יורדי הים, החולים, האסורים והולכי המדברות. בפסוקים מתואר בכל סוגי האנשים, שבצרתם הם מתפללים לד' וד' מצילם מצרתם. אך לפעמים כתוב שם "ויצעקו", ולפעמים "ויזעקו". החילוף בין המילים באותו פרק, בפסוק החורז את כל המאורעות – אומר בהחלט דרשני, ובמדרש (בתי מדרשות, 'מדרש חסרות ויתרות', אות רכח) יש הסבר לכך:  

''יש בזה המזמור ארבע צעקות וארבע הודיות כנגד ארבע מלכיות.

זעיקה הראשונה והאחרונה – "ויצעקו". והשנייה והשלישית – "ויזעקו"...

הראשונה והאחרונה 'ויצעקו' למה, ובשתיים האמצעיות 'ויזעקו' למה?

אלא שלא היה קשה על ישראל מן המלכות הראשונה והאחרונה".

  מבואר, אם כן, שהצעקה קשה מן הזעקה. כך פירש גם המלבי"ם שם, ונימק את השינוי בכך ש"סכנת הים והמדבר גדולה יותר מסכנת החולי והמאסר".[1]

  ייתכן שגם המקורות שראינו שקבעו מובן זהה לשתי המילים, אינם חולקים על פרשנים אלה, וכוונתם רק לומר שאמנם אין הבחנה במשמעותן של המילים, אך במידת עוצמתן יש שוני.

  לפי זה אפשר אולי לבאר את הפסוקים בפרשתנו בדרך זו: אף שבגלוי בני ישראל 'רק זעקו' אל ד' – ד' שמע את צעקתם. ייתכן שעם ישראל, בתוך צרותיהם, סבלו כמובן מאוד, ולכן זעקו אל ד', אך לעומת זעקתם מהייסורים הגשמיים – נשמתם לא רק זעקה, היא צעקה, "צעק לבם אל ד'", ואת זה שמע ד', ולפי גודלה של הצעקה, אמר ד' למשה רבנו – הגיעה העת לגאול את ישראל ממצרים.

[1] אפשר אולי לבאר את החילוק ביניהן, ע"י התבוננות בהבדל שבין האותיות בהגייתן. האות ז, היא אות שניתן להגות אותה ברציפות, זזזז. לעומת זאת צ היא עיצור מתפרץ, בצורה חזקה, שאי-אפשר להמשיכה, היא מוציאה את הקריאה בבת אחת. לכן צעקה היא ביטוי להתפרצות חזקה יותר מזעקה.

הוסף מראה מקום (פרק פסוק)

ממליצה להדגיש כל שימוש במילים צעקב וזעקה.

השלם פרק או פסוק. לא בדקתי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.