הנושא המרכזי בפרשתנו, הוא יציאת ישראל ממצרים, שהחלה בליל ט"ו בניסן.
לילה זה הוגדר בפרשתנו בתואר מיוחד:
"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..." (יב, מב).
שלוש שאלות נשאלות על התואר 'שמורים':
- השורש ש'מ'ר' מצוי בתנ"ך. אך יש לו כמה מובנים אפשריים, ויש להתבונן באיזה מהם מדובר בפסוק זה.
- מה ההבדל בין 'שימור' בבניין פיעל לבין 'שמירה' בבניין קל. כלומר, מדוע נקרא הלילה 'ליל שימורים' ולא 'ליל שומרים' או 'ליל שמירות' וכדומה.
- מדוע נקרא לילה זה בלשון רבים ולא בלשון יחיד, שלכאורה מתאימה יותר לתיאור של לילה אחד.
הפועל הבסיסי 'לשמור', כאשר הוא מתאר שמירה על חפץ מוחשי, כגון אדם השומר על חפץ שלו או של חברו – השמירה היא השגחה על החפץ הנשמר שלא ייפגע או ייגנב. במובן זה, השמירה היא פסיבית למדיי, שכן אין היא משביחה את החפץ הנשמר אלא דואגת שלא יינזק. וכדברי ה'משך חכמה' בפרשתנו: 'שמור - בכל מקום הוא "לא תעשה".'
אמנם, ישנן דוגמאות רבות של שמירה אקטיבית לכאורה. לדוגמה, כאשר אנו מצווים בתורה לשמור את החוקים והמצוות, נראה שהכוונה לא רק להימנע מלעבור על האיסורים שבכלל החוקים והמצוות, אלא גם לקיים את המעשים שמחוייבים מהם, ואם כן מדוע גם אז קרוי קיום המצוות - 'שמירה'?
העמדה הנפשית של השומר, שעומדת ביסוד שמירתו, היא זהירות והקפדה הנובעות מאכפתיות ומאחריות על הדבר הנשמר, שיתקיים בשלמותו. אפשר להבין שכמו ששמירה על חפץ קיים משמעותה השתדלות של השומר שהוא לא ייפגע – כך שמירה על מצווות שצריכות להתקיים, משמעה דאגה לכך שהן יתקיימו והשתדלות לקיימן.
נראה שמכאן מגיעה המשמעות הנוספת של 'שמירה', שהיא המתנה וציפייה. כדברי רש"י על הפסוק "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז, יא): 'היה ממתין ומצפה מתי יבא'. גם במשמעות זו, אין השמירה דואגת לכך שהדבר הנשמר לא ייפגע, כפי שהערנו קודם לכן ביחס לשמירת המצוות. אך לעומת שמירת המצוות, שמשמעותה דווקא עשיית מעשים רבים - שמירה במובן הציפייה יכולה אמנם להיות פסיבית, המתנה להתרחשות הדבר, אף בלי נקיטת צעדים לשם כך. לפי מה שהתבאר, אפשר להבין שגם המתנה זו נקראת 'שמירה', מכיוון שגם היא נובעת מן היחס של אכפתיות להתקיימות הדבר, אלא שבה ביטוי האכפתיות הוא בטרם התקיימותו.
במשמעות זו מבאר רש"י את הכינוי 'ליל שמורים לד'': 'שהיה הקדוש ברוך הוא שומר ומצפה לו, לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים'.
ניגש לשאלתנו השנייה. מה ההבדל בין ש'מ'ר' בבניין קל לש'מ'ר' בבניין פיעל?
לענ"ד, מהתבוננות בפעלים שונים בבניינים אלה, שנוצרים משורש אחד, נראה שהצורה בבניין קל מבטאת פעולה פחות מכוונת, הנעשית לפעמים ממש בדרך אגב, כאמצעי למטרה אחרת, ולפעמים ממש בשגגה. לעומת זאת, הצורה בבניין פיעל, מבטאת פעולה שנעשית במכוון, בכוונה לעשותה בגלל עצמה.
לפי זה, נראה שהשימור במובן של המתנה וציפייה, מבטא לא רק המתנה פסיבית, אלא ציפייה שמולידה מעשים שמטרתם להביא להתקיימות הדבר המבוקש.
על פי זה ניתן לענות גם על השאלה השלישית, מדוע נקרא אותו לילה מיוחד 'ליל שמורים' בלשון רבים? אילו מדובר היה על המתנה פסיבית, קשה לומר שד' המתין, כביכול, המתנות רבות ללילה זה. אך אם מדובר בציפיות אקטיביות, שפועלות בכל הדרכים כדי להגיע ללילה זה שבו יצאו ישראל ממצרים – מובן מדוע נקרא אותו לילה 'ליל שמורים' בלשון רבים: הדבר מלמדנו כמה מרכזית יציאת ישראל ממצרים, שלשמה סיבב ד' פעולות ותהליכים רבים ועצומים בישראל, באנושות ובעולם כולו. כמו שניתן לשמר ולסנן ולזכך יותר ויותר, כדי להגיע לתוצאה זכה ונקייה ביותר – כך הנהיג ד' את כל המציאות למען שתוכל להגיע לרגע זה. וכדברי הרש"ר הירש: 'ללילה זה כיוון ה' זה מאות בשנים את השגחתו המעולה והמרובה, בה שמר על צבאיו וחינכם, למען יוולד בו עם הממלא שליחות ה' לאנושות.'
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
