לקראת מתן תורה, אומר ד' למשה לומר לבני ישראל: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות יט, ה). מה פירוש המילה 'סגולה'?

המילה סגולה נזכרת פעמים בודדות בתנ"ך. בתורה היא נזכרת עוד שלוש פעמים, כולן בספר דברים, וכולן באותו הקשר כמו בפרשתנו: "בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים ז, ו); "וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שם יד, ב); "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ" (שם כו, יח). כעין זה נאמר גם בתהלים: "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָ-הּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" (תהלים קלה, ד). ממקורות אלה אי-אפשר להבין מהי סגולה. במלאכי נאמר: "וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה" (מלאכי ג, יז). אך גם מפסוק זה  קשה לעמוד על משמעות המילה.

הפתח להבין את משמעות המילה סגולה, נפתח בשני פסוקים נוספים שבהם היא נזכרת:

דוד המלך אומר "וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ" (דברי הימים א כט, ג). ובנו שלמה המלך אומר "כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת" (קהלת ב, ח). שני המלכים הגדולים, מתארים במילה 'סגולה' סוג של עושר, אוצר גדול, שיש להם. אצל דוד משמע שהזהב והכסף הם הסגולה, ואילו אצל שלמה, תוכנה של הסגולה מבואר פחות , אך משמע שהיא דבר חשוב, בעל ערך, שקיים רק אצל מלכים במדינות.

ואכן, רש"י מבאר את משמעות הסגולה עפ"י דברי שלמה:

"אוצר חביב, כמו 'וסגלת מלכים', כלֵי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות".

כן מבארים עוד מפרשים רבים. "סגולה" היא איפוא 'אוצר גנוז'.

יש עדיין מקום להתבונן במשמעותו הלשונית של השורש ס'ג'ל', שממנו נוצרה המילה 'סגולה': אפשר להעלות כמה כיוונים לאור דברי רש"י: האם המילה "סגולה" מבטאת 'אוצר' או את החביבות שרוחש כלפיו בעליו שגונז אותו? או אולי דווקא את היותו נסתר וגנוז? באמת בדברי מפרשים אחרים, ישנן הדגשות שונות של משמעות המילה סגולה: רבנו בחיי אומר ש'המטמון המוצנע והסמוי מן העין יקרא סגולה', ונראה לפי זה שהמשמעות העיקרית היא גניזתו. אך לעומתו, ה'חזקוני' וה'בכור שור', מזכירים רק את החביבות. וכן ראב"ע מבאר רק שהסגולה היא 'דבר נחמד'.

נתבונן בכמה מקורות בדברי חז"ל, שמהם ניתן להבין יותר את משמעותו המדויקת של השורש.

מקור תנאי חשוב ומפתיע מעט, נזכר בגמרא (ב"ק פז ע"ב):

"החובל בבנו גדול - יתן לו מיד, בבנו קטן - יעשה לו סגולה".

בהקשר דומה נזכרת סגולה כמה פעמים בתוספתא. עשיית הסגולה במקורות אלה באה לפתור בעיה, כיצד יש לפצות קטן על נזק שנגרם לו, כי לא נכון לתת כסף בידו כמו לגדול מכיוון שהוא קטן עדיין ואין בו דעת לשמור על הכסף ולהשתמש בו כגדול. על כן עושים לו 'סגולה', שעל ידה יישמר לו הכסף עד שיגדל. בהמשך הגמ' שם נחלקים האמוראים האם מה שצריך לקנות עבורו בכסף המגיע לו זה ספר תורה, שיישמר לעתיד ובינתיים הוא יוכל ללמוד בו או לקנות בשבילו דקל שעתיד לעמוד שנים רבות ולעשות פירות  ובינתיים יוכל הקטן לאכול מפירותיו.

נראה מכאן שנקודה עיקרית ב'סגולה' היא היותה נשמרת לזמן רב. וכך פירש שם את דברי הגמ'  ה'תורת חיים' עפ"י רש"י בפרשתנו: "פירושו אוצר... כלומר כיון שהוא קטן יעשה לו דבר המתקיים כאוצר שלא יאבד". למשמעות זו מתאים הביטוי 'סגולת ישראל', המייחס לעם ישראל מעלה ייחודית ומיוחדת, שגנוזה ושמורה בשבילו ב"גנזך של מעלה" כדי שלא "תתבזבז ותתבטל" במציאות החיים.

עד כאן עסקנו רק בשם העצם 'סגולה', אך בלשון חז"ל משמש השורש ס'ג'ל' גם פעלים. במדרשים רבים נאמר על ישראל שהם "מסגלים מצוות ומעשים טובים", אך הם עלולים גם "לסגל" חס וחלילה עוונות.  נראה שהסיגול מבטא התייחסות לפעולות, למצבים ולתכונות קבועות הנשמרות לטווח זמן ארוך ואפילו לנצח. סגולת מלכים נוצרת בדרך כלל על ידי כינוס כסף וזהב או חפצי אומנות יקרים במשך שנים, המצטברים  לאוצר גדול. ואילו מצוות ועברות, כיוון ששכרן ועונשן עתידים להתקבל בעיקר בעוה"ב, 'הקרן קיימת לעולם הבא', גם להן מתאימה פעולת סיגול.

בלשוננו נפוצה המילה 'להסתגל', ומובנה גם הוא מתאים להגדרה זו – על ידי חזרה על דבר מה פעמים רבות, אדם מסתגל אליו ומתרגל אליו עד שהוא נעשה לו כטבעי.  לפי זה, נראה שהמילה 'מסוגלות', מבטאת בעיקרה יכולת עשייה הנקנית בהסתגלות מתמשכת לתחום המדובר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.