במרכזה של פרשת בשלח, לאחר שבני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וראו את המצרים מתים בים סוף, הם שרו לד' את "שירת הים", כפי שנאמר: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (שמות טו, א). בעקבות זאת נקראת שבת זו 'שבת שירה', וגם בתפילה, בסיום ברכת 'אמת ויציב' אנו אומרים: "שירה חדשה שבחו גאולים לשמך על שפת הים...".

 שמות העצם בלשון הקודש, יש מהם שצורתם זכרית ויש שצורתם נקבית. בניגוד לפעלים, שיכולים להיות בלשון זכר (ל"ז) או בלשון נקבה (ל"נ), והדבר משתנה בהתאם לעצם שהם מתייחסים אליו – המילים עצמן הן בדרך כלל או בלשון זכר או בלשון נקבה. לדוגמה, אם נתבונן בכמה מילים מהפסקה הקודמת: 'מרכז' – ל"ז; 'פרשה' – ל"נ; 'שֵם' – ל"ז; 'שבת' – ל"נ.

 אך עם זאת, ישנן מספר מילים, שיש להן שתי צורות, אחת בלשון זכר ואחת בלשון נקבה. לדוגמה, חוק-חוקה; צדק-צדקה; רֵשע-רִשעה; אור-אורה. ובפרשתנו, למילה 'שירה', שהיא בל"נ, יש מקבילה בל"ז - 'שיר'.

 מה משמעות הה' הנוספת במילים אלו? מה ההבדל בין שתי הצורות?

בדברי חז"ל והמפרשים יש התייחסות מיוחדת להבדל בין 'שיר' ל'שירה', כאשר ביסודה ההבחנה בין 'שירת הים', שנקראת שירה, לבין השיר שיושר בעתיד לבוא, שנקרא בכמה מקומות 'שיר': "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ" (ישעיהו מב, י; תהלים צו, א; תהלים צח, א. וכעין זה במקומות נוספים).

 נתבונן במשמעות תוספת האות ה' למילה 'צדק' היוצרת את המילה 'צדקה', וממנה ננסה לעמוד על ההבדל בין 'שיר' ל'שירה'.

 הרצי"ה קוק (באגרת ט ב'צמח צבי') מבאר את ההבדל בין 'צדק' ל'צדקה':

"...כי 'צדקה' הוא ה'הא' שבו נברא העוה"ז, המצטרף אל ה'צדק' – מדת הצדק."

דבריו מבוססים על דברי חז"ל, ש'עולם הזה נברא בה"א' (מנחות כט ע"ב. הגמ' שם מאריכה בביאור טעם הדבר, וקושרת אותו לצורת האות ה'). נראה שכוונת הרצי"ה לבאר, שה'צדק' במהותו כללי יותר מן ה'צדקה' שהיא מעשה שנעשה בפועל בעולם הזה, מעשה שנובע מהצדק הכללי ומצטרף אליו.

 כעת נתבונן בדברי חז"ל במדרש (שהש"ר א, ג, על המילים 'בנות ירושלים', וכעין זה במדרשים נוספים), שם ביארו בשני אופנים את ההבדל בין 'שיר' ל'שירה':

"ר' ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר: נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאה, כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים שהוא עישור שבעים אומות, וע"י שירשו ישראל כנקבה אמרו שירה בלשון נקבה... אבל לע"ל הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו... והן אומרין בלשון זכר...

רבי ברכיה וריב"ל: למה נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו טוענת ופורקת טוענת ופורקת וחוזרת ופורקת ושוב אינה טוענת, כך ישראל משתעבדין ונגאלין משתעבדין ונגאלין וחוזרין ונגאלין ושוב אין משתעבדין לעולם. בעוה"ז על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעוה"ב על ידי שצרתן אין צרת יולדת הן אומרים שירה בלשון זכר..."

ניתן להבין את דברי המדרש על דרך הדרש, דהיינו שהשם 'שירה', בלשון נקבה, מלמד על תכונות או דינים מסוימים שיש לנקבה לעומת הזכר, שמאפיינים את השירה בעולם הזה לעומת השיר שלעתיד לבוא. אך ע"פ דברי הרצי"ה, ניתן להבין שדרשות אלו הן עומק פשט ה'שירה', שנוספת בה האות ה"א של העוה"ז, שכן היא שייכת יותר להופעה המעשית במציאות, והמשמעויות שהמדרש מביא, מבטאות את החלקיות שיש במציאות בעולם הזה במקום ובזמן – במקום, בקבלת נחלה מצומצמת, ובזמן, בגאולה שאינה נצחית – לעומת השלמות שתהיה לעתיד לבא, בנחלה רחבה ובגאולה נצחית.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.