"בטבעֹת הארֹן יהיו הבדים, לא יסֻרו ממנו"
הקדמה
בפרשת תרומה מצוה ד' את משה על עשיית כלי המשכן: הארון (כה, י-כב), השולחן (שם, כג-ל), המנורה (שם, לא-מ) ומזבח העולה (כז, א-ח).
בפרשת תצוה מצוה ד' את משה על עשיית מזבח הקטורת (ל, א-י)[1].
לכל הכלים הללו, מלבד המנורה, היו טבעות, שבהן היו נתונים בדים, כדי לשאת אותם. אבל על בדי הארון נאמר פסוק מיוחד: "בטבעֹת הארֹן יהיו הבדים, לא יסורו ממנו" (כה, טו). המפרשים כתבו מספר הסברים על דרך הדרש לפסוק זה.
א. הסבר ה"כלי יקר": הבטחה שהתורה לא תמוש ממנו
כתב ה"כלי יקר" (שמות כה, יג): "ולא יסורו הבדים, כי ברית כרותה אמר ד': 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך' וגו' (ישעיה נט, כא), וכמו שנאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א, ח)".
לפי פירוש זה הארון הוא התורה, הבדים הם נושאי התורה - עם ישראל, והפסוק מבטיח שהתורה לא תמוש מהם!
לפי פירוש זה הפסוק הוא הבטחה!
ב. הסבר ה"משך חכמה": חיוב החזקת התורה
הסבר אחר על פי הדרש כתב ה"משך חכמה" (שמות כה, טו): "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו - אמרו ז"ל: 'המסיר בדי ארון לוקה' (יומא עב ע"א). והנה במזבח כתיב: 'והיו הבדים על שתי צלעֹת המזבח בשאת אֹתו' (כז, ז), וכן בשולחן (כה, ח), מה שאין כן בארון, הבדים הם קבועים בו תמיד. הלא דבר הוא!
ונראה על פי המדרש שהארון רומז לכתר תורה, שהוא מונח לכל הרוצה ליקח (יומא עב ע"ב), והנה תלמיד חכם צריך סעד לתומכו, שיהא עשיר מטיל מלאי לכיסו [רש"י: מטיל מלאי - נותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה], וכתודוס איש רומי (פסחים נג ע"ב), ובזה תורתו מתקיימת, וכן אמרו ז"ל גם על הארון ביומא (עב ע"ב): 'כתיב: 'ועשית לך ארון עץ' (דברים י, א), וכתיב: 'ועשו ארון עצי שטים' (שמות כה, י) - מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו' [רש"י: מצווין לעשות מלאכתו - שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה, ואחר כך הטילו על הציבור]. ולזה באו הבדים, שלעולם הבדים הם המחזיקים בה, הם הסומכים ידי התלמיד חכם, שהוא הארון לעדות ד' ותורותיו, ומהראוי שיהיו תמיד אוחזים בארון הברית, ולא יסורו ממנו. וכמו שהפליגו רז"ל בירושלמי פ"ז דסוטה (ה"ד): 'לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה בידו להספיק, והחזיק - הרי זה בכלל ברוך', לכן באו הבדים קבועים בו תמיד".
לפי פירושו הארון רומז לתלמידי החכמים, הבדים רומזים לנושאי התורה - בעלי הבתים התומכים בתלמידי החכמים, ואסור להם לעזוב את תלמידי החכמים. וכוונת הפסוק גם על פי הדרש היא שזהו איסור לעזוב את תלמידי החכמים.
ג. הסבר ה"חפץ חיים": גודל מעלת מחזיקי התורה
הסבר דומה כתב ה"חפץ חיים" על התורה (שמות כה, טו): "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו - התורה הזהירה שלא להסיר הבדים מן הארון. כיון שעל ידם נשאו את הארון, הם נתקדשו בקדושתו, וזכו עבור זה שיהיו תמיד יחדיו, אף בעת שאין צורך בהם. כן הדבר לענין מחזיקי התורה, כיון שהחזיקו בתלמיד חכם בעודם בחייהם - יזכו להיות עמו במחיצתו נצח".
גם לפי ה"חפץ חיים" הארון רומז לתלמיד חכם, הבדים רומזים לנושאי התורה - בעלי הבתים התומכים בתלמידי החכמים, בדומה ל"משך חכמה", אלא שלפי ה"חפץ חיים" הפסוק אומר שהם יזכו להיות צמודים לתלמידי החכמים.
לפי זה כוונת הפסוק היא הבטחה (בדומה לפירוש ה"כלי יקר") למחזיקי התורה שהם יזכו להיות במעלה עצומה בעולם הבא!
יש להביא ראיה לדברי ה"חפץ חיים" מהגמרא במסכת פסחים (נג ע"ב): "אמר רבי יוחנן: כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר: 'כי בצל החכמה בצל הכסף' (קהלת ז, יב)", ופירש רש"י: "בצל החכמה - במחיצת החכמה יכנס זה שההנהו מנכסיו"[2].
ד. הסבר ה"אזנים לתורה": גודל ההכרח להחזיק בתורה
הסבר דומה נוסף כתב ה"אזנים לתורה" (שמות כה, טו): "לא יסורו ממנו - מצינו בארון שנשא את נושאיו כאשר עברו בני ישראל את הירדן (סוטה לה ע"א). וזה לאות לכל הזמנים שהתורה מצלת אותנו בעת צרה, ואנו מחזיקים בבדי הארון, כמו הכהנים בעברם בירדן (יהושע פ"ג ופ"ד), ועוברים באש ובמים ויוצאים לרויה[3]. ולפיכך לא יסורו הבדים מן הארון אף לרגע, כי מי יודע איזו רעה תבוא ח"ו לעולם. ואז עלינו להאחז בבדי הארון, כדי שישא אותנו (כמו שאנו נושאים אותו, כי הארון רומז לתלמידי חכמים, והבדים למחזיקי לומדי תורה)".
גם לפי ה"אזנים לתורה" הארון רומז לתלמידי החכמים, הבדים רומזים לנושאי התורה - בעלי הבתים התומכים בתלמידי החכמים, בדומה ל"משך חכמה" ול"חפץ חיים", אלא שהפסוק אומר שהתומכים בתורה צריכים כל הזמן לתמוך בתורה ולהיות צמודים לתלמידי החכמים, בדומה ל"משך חכמה", ואז הם יזכו להינצל מכל הצרות בעולם הזה. לפי זה כוונת הפסוק היא גם ציווי וגם הבטחה למחזיקי התורה: הם צריכים כל הזמן לתמוך בלומדי התורה, ועל ידי זה הם יזכו להינצל מכל הצרות בעולם הזה!
סיכום
נאמרו ארבעה רמזים בהסבר הפסוק "בטבעֹת הארֹן יהיו הבדים, לא יסורו ממנו":
- הארון הוא התורה, הבדים הם נושאי התורה - עם ישראל, והפסוק מבטיח שהתורה לא תמוש מהם ("כלי יקר").
- הארון רומז לתלמידי החכמים לומדי התורה, הבדים רומזים לבעלי הבתים שמחזיקים תלמידי חכמים, והפסוק מצווה שמחזיקי תלמידי החכמים לא יעזבו את תלמידי החכמים ("משך חכמה").
- הארון רומז לתלמידי החכמים לומדי התורה, הבדים רומזים לבעלי הבתים שמחזיקים תלמידי חכמים, והפסוק מבטיח שמחזיקי תלמידי החכמים יהיו צמודים לתלמידי החכמים בעולם הבא ("חפץ חיים").
- הארון רומז לתלמידי החכמים לומדי התורה, הבדים רומזים לבעלי הבתים שמחזיקים תלמידי חכמים, והפסוק מצווה שמחזיקי תלמידי החכמים לא יעזבו אותם, וגם מבטיח להם שאם אכן הם יחזיקום הם ינצלו בזכותם בעולם הזה ("אזנים לתורה").
[1] על השאלה מדוע נאמרה פרשת מזבח הקטורת רק בפרשת תצוה ולא עם שאר הכלים בפרשת תרומה עיין במאמר בפרשת תצוה.
[2] א. עיין "אור החיים" הקדוש שמות לה, יב: "אומרו 'ואת בדיו' יודיע הכתוב כי שוים הבדים לגופו של ארון בקדושה, ולזה תמצא שצוה הכתוב 'לא יסֻרו ממנו' (לעיל כה, טו)".
ב. עיין ב"לקח טוב" (כה, יג) שכתב כעין זה, אך לא על המלים "לא יסֻרו ממנו", אלא על המלים "וצפית אתם זהב": "ועשית בדי עצי שטים - אלו המסיייעים את עוסקי התורה. וצפית אתם זהב - שבמקום שעתיד הקב"ה לעשות צל לעוסקי התורה, עתיד לעשות למחזיקיה, שנאמר: 'כי בצל החכמה בצל הכסף' (קהלת ז, יב), ואומר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה' (משלי ג, יח)". ועיין גם ברבנו בחיי כאן פסוק י'.
[3] כוונתו לרמוז לפסוק "הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים, ותוציאנו לרויה" (תהלים סו, יב), שדרשה הגמרא במסכת מגילה (יא ע"א): "באש - בימי נבוכדנצר הרשע, ובמים - בימי פרעה, ותוציאנו לרויה - בימי המן".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
