מדוע היו ישראל נתונים בדין אם להאבד עם מצרים, והרי הם חזרו בתשובה?

על הפסוק "ויסע מלאך האלקים הַהֹלֵך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמֹד מאחֲריהם" (יד, יט), כתב רש"י: "...בכל מקום הוא אומר: 'מלאך ד'', וכאן: 'מלאך האלקים', אין 'אלקים' בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל, אם להאבד עם מצרים".

מקורו של רש"י הוא במכילתא דרבי ישמעאל בפרשתנו (ויהי פרשה ד): "שאל ר' יונתן את ר' שמעון בן יוחאי: בכל מקום אתה מוצא 'מלאך ד'': 'וימצאה מלאך ד'' (בראשית טז, ז), 'ויאמר לה מלאך ד'' (שם, ט-י), 'וירא מלאך ד'' (שמות ג, ב), וכאן הוא אומר: 'ויסע מלאך האלקים'?

אמר לו: אין 'אלקים' בכל מקום אלא דיין. מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים".

יש לשאול: מדוע היו ישראל נתונים בדין באותה שעה? והרי ד' העניש את מצרים בעשר המכות כדי שהם יגרשו את בני ישראל ממצרים, ובני ישראל יגיעו לארץ ישראל, ומדוע כעת הם היו נתונים בדין? 

ועוד שרש"י עצמו כתב בתחילת הדיבור: "וילך מאחריהם - להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים"! אם כן ד' עשה לבני ישראל נס גם כעת, כדי שהם לא יפגעו מהחצים והבליסטראות שירו המצרים, ומה מקום היה להעמידם כעת בדין?

תשובה על כך נאמרה במדרש רבה בפרשתנו (פרשה כא, אות ז): "בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן. אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים, ואתה קורע להם את הים?!".

יש לשאול על הנאמר במדרש שתי שאלות:

1. מדוע הקטרוג היה דווקא כעת, כשבוע אחרי יציאת מצרים, ולא לפני יציאת מצרים?
2. הרי בני ישראל שחטו את אלהי מצרים, ומלו את עצמם כדי להיכנס בבריתו של הקב"ה[1], ואם כן איך נשאר מקום למידת הדין לקטרג?

א. תשובות ה"יפה תואר"

שאלות מעין אלו שאל ה"יפה תואר השלם" על המדרש רבה שם, וענה עליהן.

בתחילת דבריו הוא שאל את השאלה הראשונה: "מאי שנא הכא שקטרג השטן בעת הזאת מזולתה"?

וענה עליה: "להיות ישראל בעת הזאת עוברי ים, היה כח בשטן לקטרג יותר משאר זמנים, שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. וגם כי בעת הזאת יש לו לקטרג שעושה להם נס גדול כזה שאינם כדאים לו...".

אחר כך התיחס ה"יפה תואר" לשאלה השניה, וענה עליה: "לא מצא מקום לקטרג על הגאולה, כי כבר עשו תשובה במצרים, ונתכפר להם בדם פסח ובדם מילה, כדלעיל פרשה י"ט. אבל על מה שיקרע להם את הים - היה לו מקום לקטרג, כי די לה לתשובה לכפר על העוון, לא שיזכו לנס גדול כזה, שצריך זכות גדולה. וכל שכן במקום שחב לאחרים".

כלומר: השאלה השניה עונה על חלק מהשאלה הראשונה: אכן התשובה שעשו ישראל לפני יציאת מצרים מנעה את הקטרוג ביציאת מצרים. אבל אחר כך, כשהיו ישראל בים סוף, שהיתה שעת סכנה, והיו צריכים נס גדול - התעורר שוב הקטרוג.

ב. דיון בדברי ה"יפה תואר"

1. שאלה על דברי ה"יפה תואר"

יש לשאול על דברי ה"יפה תואר" שאמר שהקטרוג היה רק על הים, מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, שישנו מדרש אחר, האומר שהיה קטרוג על בני ישראל גם לפני יציאתם ממצרים!

כך נאמר במדרש ויקרא רבה בפרשת אחרי מות (כג, ב): "רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים: מה שושנה זו, כשהיא נתונה בין החוחים, היא קשה על בעלה ללוקטה - כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא ליגאל. הדא הוא דכתיב: 'או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי' וגו' (דברים ד, לד) - אלו ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם!

אמר ר' שמואל בר נחמני: אלולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה - לא נגאלו ישראל לעולם. הדא הוא דכתיב: 'לכן אמֹר לבני ישראל אני ד'' (שמות ו, ו), ואין 'לכן' אלא שבועה, כמה דאת אמר: 'ולכן נשבעתי לבית עלי' (שמואל א ג, יד)".

מפורש כאן במדרש שהיה קטרוג על בני ישראל גם לפני יציאתם ממצרים!

2. תשובה לשאלה

יש ליישב שבאמת השאלה אינה קשה, כיון שהמדרש בויקרא רבה מדבר על זמן מוקדם יותר - עוד לפני שבני ישראל חזרו בתשובה ושחטו את הפסח, ואפילו לפני שהתחילו עשר המכות!

שהרי המדרש הוכיח את דבריו מהפסוק "לכן אמר לבני ישראל: אני ד'", ופסוק זה נאמר בתחילת פרשת וארא (ו, ו), עוד לפני שהתחילו עשר המכות!

לפי זה עולה שהיה קטרוג אחד לפני שבני ישראל חזרו בתשובה - לפני שהתחילו עשר המכות.

אחר כך, לפני מכת בכורות, בני ישראל חזרו בתשובה, ולא היה קטרוג.

אחר כך, כאשר בני ישראל היו על הים בסכנה גדולה והיו זקוקים לנס גדול - שוב היה קטרוג.

3. שאלה נוספת על דברי ה"יפה תואר"

יש לשאול שחז"ל אמרו במדרש שבני ישראל חזרו בתשובה עוד לפני התגלות ד' למשה בסנה!

כך דרשו חז"ל במדרש דברים רבה (ב, כג) את הפסוקים שבסוף פ"ב:

"אמר רבי אלעזר: כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מתוך חמישה דברים אלו:

מתוך צרה, ומתוך תשובה, ומתוך זכות אבות, ומתוך רחמים, ומתוך הקץ.

מתוך צרה, דכתיב: 'ויאנחו בני ישראל' (שמות ב, כג).

מתוך תשובה, דכתיב: 'ותעל שועתם' (שם).

מתוך זכות אבות, דכתיב: 'ויזכֹּר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב' (שם, כד).

ומתוך רחמים, דכתיב: 'וירא אלקים את בני ישראל' (שם, כה).

מתוך הקץ: 'וידע אלקים' (שם)".

לפי מדרש זה עולה שהיה קטרוג על בני ישראל גם אחרי שהם חזרו בתשובה!

4. תשובת ה"יפה תואר"

כתב ה"יפה תואר" בויקרא רבה (כג, ב) שמדרש זה, בויקרא רבה, חולק על המדרש בדברים רבה שבני ישראל חזרו בתשובה עוד לפני התגלות ד' למשה בסנה.

5. תשובת "אשד הנחלים"

הסבר אחר כתב על כך "אשד הנחלים" על המדרש רבה: "חשב ארבעה ענינים שסיבב הגאולה: הצרה עצמה, שניווסרו מאד, אך אם על ידי זה לא היו שבים - לא היה מרחם ד' עליהם. רק שעל ידי צרתם שבו אל ד'. ועם כל זה לא היו ראויים שיקובל תשובתם, כי התשובה רק מרוב צרה. ולכן הצטרף גם זכות אבות ומידת הרחמים, כי מידת הדין לא היתה נותנת שיגאלו, כמו שאמרו (ילקוט ואתתחנן רמז תתכח): 'לבא לקחת לו גוי מקרב גוי - הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה'. וגם מתוך הקץ כי כן גזר ד' עת מיוחד דווקא".

כלומר: התשובה הראשונה לא היתה שלמה, כיון שהיתה מרוב צרה, ולכן מידת הדין יכלה לקטרג.

ג. תשובות ה"משך חכמה"

על השאלה השניה כיצד יכלה מידת הדין לקטרג, הרי בני ישראל שחטו את אלהי מצרים, ומלו את עצמם כדי להיכנס בבריתו של הקב"ה, כתב ה"משך חכמה" (יד, כט) הסבר דומה להסבר ה"יפה תואר", שאכן בשעת יציאת מצרים לא היה מקום לקטרג עליהם. אבל על השאלה הראשונה, מדוע על הים היה קטרוג, כתב ה"משך חכמה" תשובה אחרת, על פי המדרש אבכיר, המובא בילקוט שמעוני (שמות פרק י"ד, סוף רמז רלד).

כך נאמר שם במדרש: "ירד סמאל ואמר לפניו: 'רבונו של עולם, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים? ואתה עושה להם נסים?!' והיה משמיע קולו לשר של ים, ונתמלא עליהם חמה, ובקש לטבען.

מיד השיב לו הקב"ה: 'שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוה?! והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד, ומתוך טרוף דעת, ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון?!'".

הסביר ה"משך חכמה": "דבאמת אמר להם: 'משכו [ידכם] מעבודה זרה, והדבקו במצוות', והם עשו תשובה על עבודה זרה, שהאמינו בד', וכן מלו עצמם ובשר בניהם ועבדיהם (רש"י שמות יב, ו). ולכן לא היה [למידת הדין] לצעוק על שד' יתברך עשה להם נסים במצרים, בהוציאם ביד רמה בעמוד אש וענן. רק כאן, שאמרו מצרים: 'אנוסה מפני ישראל, כי ד' נלחם להם במצרים' (יד, כה), הלא הודו כי ד' נלחם, וחזרו בהם לנוס מפניהם, אם כן גם הם עשו תשובה [ומפני זה זכו לקבורה - רשב"ם פסחים דף קיח]! על זה צעק: הלא גם ישראל עבדו עבודה זרה במצרים, ונמחל להם, אם כן מפני מה הללו ניצולים, והללו יהיו נטבעים?!

על זה השיב הקדוש ברוך הוא: שוטה שבעולם, וכי מפני ישוב [הדעת] עבדוה [בני ישראל]?! הלא לא עבדו אלא מתוך שעבוד, ומתוך טרוף הדעת! אבל התשובה, שפרשו מעבודה זרה ושחטו תועבת מצרים לעיניהם - היו מתוך יישוב ומתוך ההרווחה, דששה חדשים בטל השעבוד מהם, כיון שהחלו המכות (עיין ראש השנה יא ע"א).

אבל המצרים הוא להיפך, דעבדו עבודה זרה מתוך ההרווחה והשלוה, והתשובה היתה מתוך הטרוף, שנהממו בים! ולכן הם נטבעים, וישראל עושה להם נסים".

כלומר: אכן התשובה שעשו ישראל לפני יציאת מצרים מנעה את הקטרוג ביציאת מצרים. אבל אחר כך, כשהיו ישראל על ים סוף, והמצרים גם הם חזרו בתשובה - התעורר שוב הקטרוג.

אבל ד' לימד את המקטרג ואותנו מה בין החטאים של בני ישראל לחטאים של אומות העולם, ומה בין החזרה בתשובה של בני ישראל לחזרה בתשובה של אומות העולם:

בני ישראל חוטאים מתוך אונס, וחוזרים בתשובה בשעת הרווחה, ואילו אומות העולם חוטאים מתוך שלוה, וחוזרים בתשובה רק בשעת הצרה!

יש לציין שבמדרש כתוב רק שד' אמר למקטרג שבני ישראל עבדו עבודה זרה מתוך שעבוד, וה"משך חכמה" הוסיף שלושה דברים: 1. שהתשובה של בני ישראל היתה מתוך רווחה.

2. שהחטאים של המצרים היו מתוך רווחה.
3. שהתשובה של המצרים היתה מתוך אונס.

כל הנקודות הללו אינן כתובות במדרש, אבל הן פשוטות מתוך הפסוקים, וה"משך חכמה" פקח את עינינו להתבונן בהם, והן מחדדות מאד את ההבדל הגדול שבין ישראל לעמים, הן בחטאיהם והן בתשובתם.

סיים ה"משך חכמה": "יתן ד' יתברך שבני ישראל ישובו לד' מתוך הרווחה, אמן!".

[1] עיין רש"י שמות יב, ו, ובהרחבה במאמר "ברית המילה - הכנה ליציאת מצרים".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.