הקדמה

על הפסוקים "דברו אל כל עדת ישראל לאמר: בעשֹר לחֹדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבֹת, שה לבית. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחֹדש הזה, ושחטו אֹתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" כתב רש"י (בפסוק ו): "והיה לכם למשמרת - זה לשון ביקור, שטעון ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה. ומפני מה הקדים לקיחתו [של השה לקרבן פסח] לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא ציוה כן בפסח דורות? ["שפסח דורות אף על פי שביקורו קודם ארבעה ימים לשחיטתו, אין לקיחתו אלא כל זמן שירצה" (רא"ם על פי פסחים צו ע"א). כלומר שאפשר שהרועה יבקר את הקרבן ארבעה ימים לפני הקרבתו, והקונה יקנהו בסמוך להקרבה] היה רבי מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר: 'וָאֶעֱבֹר עליך וָאֶראֶך והנה עִתֵּך עת דֹדים' (יחזקאל טז, ח) - הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היה בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר: 'ואת עֵרֹם ועֶרְיָה' (שם, ז). ונתן להם שתי מצוות - דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה, שנאמר: 'מתבוססת בדמיך' (שם, ו) - בשני דמים, ואומר: 'גם את בדם בריתך שִלַחתי אסיריך מבור אין מים בו' (זכריה ט, יא). ולפי שהיו שטופין בעבודה זרה אמר להם: 'משכו וקחו' (לקמן פסוק כא) - משכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה"

         דברי רש"י הללו מקורם במכילתא (פסחא פרשה ה), מלבד המילים "שמלו באותו הלילה" שאינן כתובות שם, ויש לשאול עליהם מספר שאלות, וכאן נעסוק רק בשאלה אחת:

         המכילתא הסבירה שבני ישראל נצטוו על הפסח כדי להדגיש את התנתקותם מעבודה זרה, שכן השה היה אלילם של מצרים, ועל ידי שחיטתו, צלייתו ואכילתו התנתקו בני ישראל מלעבוד אותו, אך היא לא הסבירה מדוע נצטוו בנוסף לפסח גם על המילה.

         נאמרו על כך הסברים רבים, וכאן נביא טעם אחד.

א. הכרחיות המילה לישיבת ארץ ישראל

         כתב הרלב"ג על הפסוק "ושוב מול את בני ישראל שנית" (יהושע ה, ב): "כבר נמולו בצאתם ממצרים, לתכלית שינחלו אז את הארץ! וכאשר הטו עוונותיהם ונגזר עליהם המות ואיחור עד ארבעים שנה מירושת הארץ הוצרכו עתה שנית... שזאת המצוה מבוא בירושת הארץ הוא מבואר ממה שנאמר בתורה בפרשת לך לך, כשנצטווה אברהם בזאת המצוה". כוונת הרלב"ג היא למה שנאמר לאברהם אבינו בפרשת המילה: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל ארץ כנען לאחזת עולם" (יז, ח). וכך כתב רש"י שם בפירושו ליהושע (פסוק ד): "וזה הדבר - על ידי דבור מל אותם. אמר להם: סבורים אתם לירש את הארץ ערלים?! לא כך נאמר לאברהם: 'ואתה את בריתי תשמור וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך' (בראשית יז)?!".

ב. מדוע המילה הכרחית לישיבת ארץ ישראל?

         ראינו שהמילה הכרחית לישיבה בארץ ישראל. נשאלת השאלה: מדוע היא הכרחית כל כך?

         כתב על כך בספר "באר משה" (יהושע ה, ד): "הענין הוא כי המילה מבדילתנו מן האומות, כמו שנאמר: 'זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך' (בראשית יז, י). וזה לשון ספר החינוך (במצוה ב): 'משרשי מצוה זו לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומבואם אינו שוה'... וכמו כן ארץ ישראל מיוחדת היא רק לישראל, ונצטוינו בה: 'לא תחיה כל נשמה' (דברים כ, טז), כדי שנהיה מובדלים מן האומות... ולכן אי אפשר להיכנס לארץ ישראל אם אינם נימולים. כי מטרת ארץ ישראל להיות מובדלים מן העמים, ואם כן איך יתכן להיות בארץ ישראל, והוא בגופו עצמו אינו מובדל מן העמים".

         יש להעיר שהסבר זה, עם כל אמיתותו, אינו מבאר את כל הקשר שבין המילה לבין ארץ ישראל, שכן מצאנו שהמילה עוזרת אפילו לגויים להתישב בארץ ישראל, אף על פי שבהם לא שייך הטעם של ההבדלה בין ישראל לעמים! (עיין במלכים ב יז, כד-לג ובפרדר"א פל"ח הובא בילקו"ש שם סימן רלד. ועיין עוד בעולת ראיה ח"א עמ' שצט בשם הזהר הקדוש).

         נראה להסביר עוד על פי מה שכתבו המפרשים על המדרש שיהושע אמר לישראל שאין הם יכולים להיכנס לארץ כשהם ערלים, מפני "שלקדושתה לא יבוא בה ערל וטמא" (יפה תאר על ב"ר מו, ז), "כי הערלה מטמאה את הארץ" (רקנאטי עקב מז, ב), שטעם זה שייך גם בגויים.

         אם כן לגויים מספיק אחד משני הטעמים שבמילה - הסרת הערלה שהיא מאוסה ומגונה - על מנת לשבת בארץ ישראל, אבל כיון שעמהם לא נכרתה הברית האלקית לכן אין הם מצליחים להתערות בארץ וליישבה, בעוד שעמנו נכרתה הברית האלקית המייחדת אותנו מכל העמים, ולכן אנו זוכים לא רק להיות בארץ, אלא גם ליישב אותה ולפתח אותה.

ג. הגאולה העתידה בזכות המילה

         במשך כל הדורות מלו בני ישראל את עצמם, אף כשהדבר היה כרוך במסירות נפש, כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת (קל ע"א): "כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזירת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם".

         חז"ל גם אמרו (באגדת בראשית פ"ז) שבזכות מצות מילה לבדה יזכו בני ישראל להיגאל: "אף על פי שאין לישראל מעשים טובים - הקב"ה גואלם בזכות המילה"!

         כתב בפירוש לשיר השירים (ח, יג) המיוחס לרמב"ן (כתבי הרמב"ן ח"ב עמ' תקיז): "עקבות משיח, שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל, ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב: 'מבור אין מים בו', ולא תישאר בידם, רק זכות מצות מילה".

         המיוחס לרמב"ן כותב שיבואו ימים שבהם יהיו אנשים שלא יקיימו מצוות, אך אף על פי כן הם יקיימו את מצות המילה, ובזכותה יזכו בני ישראל להיגאל ולחזור לארץ ישראל! (עיין עוד ברי"ף על העין יעקב מנחות נג ע"ב סימן יד בד"ה "אמר ר' יצחק") ואכן רואים אנו בימינו, שגם אנשים שאינם מקפידים לקיים את כל תרי"ג המצוות, מכל מקום מקפידים הם לקיים את מצות המילה, ובזכותה נזכה בקרוב לביאת המשיח ולשלטון עם ישראל על ארץ ישראל כולה, מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר[1].

[1] א. על ענין המילה וחשיבותה לישיבת ארץ ישראל עיין בהרחבה בספר "הדר התורה" בראשית, במאמר "ברית המילה - ברית של אהבה וברית הארץ" פרקים ו-ח, עמ' 65-70.

ב. על טעמים נוספים למצות המילה דווקא, ערב יציאתם ממצרים עיין בהרחבה בספר "הדר התורה" שמות במאמר "ברית המילה - הכנה ליציאת מצרים".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.