הקדמה
נאמר בפרק ל"ז:
ד. "ויעש בדי עצי שִטים ויצף אֹתם זהב.
ה. ויבֵא את הבדים בטבעֹת על צלעֹת הארֹן, לשאת את הארֹן".
בספר מלכים (א ח, ח), בתיאור הבאת הארון לקדש הקדשים בימי שלמה נאמר: "ויארִכו הבדים, ויראו ראשי הבדים מן הקֹדש על פני הדביר, ולא יראו החוצה, ויהיו שם עד היום הזה".
בגמרא במסכת מנחות (צח ע"א וע"ב) הסבירו את הפסוק: "תניא: 'ויאריכו הבדים' (מלכים א ח, ח) - יכול לא היו נוגעין בפרוכת? תלמוד לומר: 'ויראו [ראשי הבדים]' (שם).
אי 'ויראו', יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין?
תלמוד לומר: 'ולא יראו החוצה' (שם).
הא כיצד? דוחקין ובולטין בפרוכת, ודומין כמין שני דדי אשה, שנאמר: 'צרור המור דודי לי, בין שדי ילין' (שיר השירים א, יג)".
הסבר זה, כאמור, נאמר על הפסוק המתאר את אשר היה בבית המקדש.
יש לשאול: האם כך היה גם במשכן? כלומר: האם הבדים בלטו גם בפרוכת שבמשכן, כשם שבלטו בפרוכת שבמקדש?
בדבר זה נחלקו המפרשים.
א. הסבר הרד"ק, רש"י וה"משך חכמה"
1. הסבר הרד"ק
כתב הרד"ק על הפסוק בספר מלכים: "ואם תאמר: והלא אורך הבדים לא היה אלא עשר אמות, ולא נאמר בתורה שהיו נראים חוץ לפרוכת". משמע שלפי הרד"ק במשכן לא בלטו הבדים בפרוכת.
2. הסבר רש"י
גם מדברי רש"י בפירושו למסכת שבת (פח ע"ב) נראה שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת.
כך נאמר שם בגמרא: "אמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב: 'צרור המר דודי לי בין שדי ילין' (שיר השירים א, יג)?
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אף על פי שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין".
פירש רש"י: "אף על פי שמיצר ומימר לי דודי - בעגל, שאמר: 'הורד עדיך' (שמות לג, ה).
בין שדי ילין - אמר מיד לעשות לו משכן, להיות מצוצמצמת שכינתו בין שני הבדים שנראים במקדש ראשון כשני שדים דוחקין ובולטין בפרוכת שכנגד הפתח".
מדיוק לשון רש"י, שהציווי לעשות משכן וצימצום השכינה בין שני הבדים היה מיד, אך הבדים היו נראים דוחקים בפרוכת רק במקדש ראשון, משמע שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת!
3. הסבר ה"משך חכמה"
גם מדברי ה"משך חכמה" נראה שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת. כך כתב ה"משך חכמה" (שמות לו, ח): "הענין דביריעות המשכן היה עיקר הכוונה לעשות ציורים נאים, ובזה היה ציור כרובים. אבל בפרוכת היתה כוונה אחרת - שהיה צריך להיות נגד מקום הכרובים שבארון, למען ידעו לכוון מקום הכרובים. ובפרט במתן דם פר העלם דבר, שצריך מקום הפרוכת נגד בין הבדים, וכן בהזאות יום הכיפורים... ובמקדש האריכו ראשי הבדים והיו בולטין...".
מדברי ה"משך חכמה" משמע שרק במקדש בלטו ראשי הבדים, אבל במשכן לא בלטו ראשי הבדים ולכן נצטוו לצייר כרובים על הפרוכת - מול הכרובים שעל הארון.
מדברי ה"משך חכמה" משמע גם שהסיבה לבליטת הבדים בפרוכת שבמקדש היתה כדי שידעו את מקום הארון בצורה מדויקת בשעת הזאות הדם על בין הבדים! נראה שכוונתו היא לא רק שידעו את מקומו של הארון מצפון לדרום, שכן דבר זה ניתן היה לדעת גם ללא בליטת הבדים בפרוכת, שהרי הארון היה מונח באמצע קדש הקדשים מצפון לדרום לכל הדעות, אלא גם את גובה בין הבדים.
גם מדברי התוספות (מנחות צח ע"ב ד"ה דוחקין) משמע שבמשכן לא בלטו הבדים בפרוכת, שכן כתבו: "הא לא היה אורכן עשר אמות"! משמע שהבדים לא הגיעו לפרוכת, שכן, לשיטתם הארון עמד באמצע קדש הקדשים אפילו במקדש, ובגלל כן הוצרכו לנס שיאריכו הבדים עד הפרוכת, ונראה שוודאי במשכן עמד הארון באמצע קדש הקדשים, וכיון שהבדים היו פחות מעשר אמות ממילא לא הגיעו עד הפרוכת! אמנם אם משכו את הבדים לצד מזרח הם הגיעו עד הפרוכת, אך מדבריהם "אם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד היאך מגיעים עד הפרוכת? הא לא היה אורכן עשר אמות!" לא משמע כן.
ב. הסבר התוספות ומפרשים נוספים
אבל נראה שלדעת התוספות הבדים כן הגיעו לפרוכת אף במשכן, ומה ששאלו "אם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד היאך מגיעים עד הפרוכת? הא לא היה אורכן עשר אמות!" מתייחס לפרוכת שבמקדש, אבל במשכן ודאי הגיעו הבדים עד הפרוכת, וכן כתבו התוספות במפורש במסכת יומא (עב ע"א ד"ה "כתיב"). התוספות שם כתבו: "שמעתי מקשים דבשעת סילוק מסעות כתיב: 'ושמו בדיו' (במדבר ד, ו), משמע דבנסוע המסעות היו משימים אותם בדים, וקשה והא כתיב: 'לא יסורו ממנו' (שמות כה, טו)"!
ותירצו התוספות באחד התירוצים: "דהאי 'ושמו בדיו' היינו שמושכין הבדים לצד חוץ, להיות נראין בולטין בפרוכת".
מפורש אפוא בדברי התוספות, שבמדבר היו הבדים בולטים בפרוכת!
וכן כתבו התוספות על התורה ("הדר זקנים" שמות כה,י) וה"פענח רזא" (שמות כה, טו) והרדב"ז (על הרמב"ם סוף פ"ב מהלכות כלי המקדש), וכן נראה מראשונים נוספים.
גם הגר"א בפירושו לשיר השירים (א, יג) כתב שהבדים בלטו בפרוכת שבמשכן, וכן כתב המלבי"ם (שמות כה,יד): "במקדש של שלמה כתיב: 'ויארִכו הבדים' ...ופירשו חז"ל שהיו בולטים מן הפרוכת... ואורך הבדים שעשה משה לא היה יותר מעשר אמות, כי המשכן (- כלומר קדש הקדשים) היה עשר אמות, ובעת החנייה מְשָכָם לצד חוץ אל הפרוכת, שיהיו בולטים בפרוכת... שמסתמא גם במשכן היה כן". וכן כתב הנצי"ב במספר מקומות (שמות כה, יב; כו, לג; לז, ה; מ, כ; מ, לה; במדבר ד, ו) שהבדים בלטו בפרוכת שבמשכן.
ג. מדוע בלטו הבדים בפרכת?
בגמרא לא הוסבר מדוע בלטו הבדים בפרוכת.
כתבו שם התוספות (בד"ה "דוחקין"): "מעשה נס היה, דארון באמצע קדשי הקדשים היה, ולכל צד היה עשר אמות, ומקום ארון אינו מן המדה, כדאיתא בפרק קמא דמגילה (י ע"ב), ואם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד - היאך מגיעים עד הפרוכת? הא לא היה אורכן עשר! אלא על ידי נס האריכו בדים עד שהיו דוחקין ובולטין ונראין כשני דדי אשה, לחיבתן של ישראל".
יהי רצון שנזכה לראות בבנין בית המקדש בקרוב, ובחיבתן של ישראל[1].
[1] ועיין בהרחבה בספרי "הדר העולם", במאמר "היכן עמד ארון הברית בקדש הקדשים?" ובספרי "הדר הנביאים" במאמר "'ויאריכו הבדים' - בידי אדם או בדרך נס?".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
