הקדמה
לקראת סוף פרשת שמות, אחרי שפרעה הרשע הכביד את עולו על עם ישראל ולא נתן להם תבן, אמר משה אל ד': "למה הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" (ה, כב-כג)! בפסוקים אלו נגמר ה"פרק", וכאילו אין כאן תשובה של ד'. אבל באמת הפרשה (שמות) לא נגמרה, והפרשיה (הסתומה) לא נגמרה, וה"סדר" לא נגמר, ובכולם יש פסוק נוסף, שבו מופיעה תשובתו של ד': "ויאמר ד' אל משה: עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו".
מפרשים רבים דנו בשאלת משה ובתשובתו של ד', וכאן יובא רק פירוש אחד, מיוחד.
באופן פשוט נראה כאילו משה בא בתלונה כלפי ד', וד' עונה לו. לפי רש"י, בעקבות חז"ל, בתוך דבריו גם רמז ד' למשה דברי בקורת על תלונתו. אבל רבנו בחיי (שמות ה, כב) כתב פירוש אחר, וממנו יש מספר לימודים חשובים לדורות.
א. צדיק ורע לו ורשע וטוב לו
"ראיתי בפירוש רבינו חננאל ז"ל שכתב שאין לשון 'למה הרעותה' לשון תלונה והטחת דברים, אבל הוא לשון שאלה. כי שאל משה לפני הקב"ה המדה הזאת: למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו? שהיה רואה לישראל בשעבוד גדול ועצום, ובצרות רבות, ולמצרים הרשעים הכופרים היה רואה הצלחה ושלוה!
ולפי שהיסורין באים על כמה חלקים: יש מי שיסורין באין עליו על עוונות שעשה, כענין שכתוב: 'בעון בצעי קצפתי ואכהו, הסתר ואקצוף' (ישעיה נז, יז), ויש מי שיסורים באים עליו כדי להיטיב לו באחריתו, כענין שכתוב: 'למען ענותך ולמען נסותך, להיטיבך באחריתך' (דברים ח, טז), והן הן יסורין של אהבה (ברכות ה ע"א), והוא שכתוב: 'אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה' (תהלים צד, יב), לפיכך כשראה משה כי מיום בואו אל פרעה בדבר ד' יתברך הכביד עולו עליהם ואמר: 'תכבד העבודה' וגו' (פסוק ט), שאל לד' יתברך: למה הנחת להרע לעם הזה ובידך כח להצילם, והצל לא הצלת, והוא כמו: 'ותחיין את הילדים' (שמות א, יז), וכן: 'וכל הבת תחיון' (שם, כב), כי אין ביד האדם כח להמית ולהחיות, אבל הכוונה להניח להם חיים, וכן בכאן 'למה הרעות' - למה הנחת להרע, ומתירא אני שמא יוסיף להרע.
והנה השאלה הזאת היא שאלת הנביא ירמיה, שאמר: 'מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד' (ירמיה יב, א). שאל מאת הקב"ה אם שלוות הרשעים היא גמול לחסד שעשו כבר בעולם הזה, או הוא כדי לכפול ענשם ולהרבות להם יסורין. והקב"ה השיבו שאין שלוות הרשעים והצלחתם כי אם להוסיף עונש על עונשם, וכענין שאמר דוד: 'תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך' (תהלים סט, כח).
וכן בכאן היתה תשובת הקב"ה למשה: 'עתה תראה אשר אעשה', יאמר: היסורין האלה לישראל - אינן אלא לכפול שכר על שכרם, זהו: 'עתה תראה'. וההצלחה והשלוה לפרעה - אינו אלא לכפול עונש על ענשם, זהו שאמר: 'אשר אעשה לפרעה', כלומר: כבר הכנתי לו המכות. ומפני זה היתה הסבה מאתי שתכבד עליהם העבודה מיום ששלחתיך, כדי לכפול עונש על ענשם, ולהגביר ולהאדיר שכר לישראל כשהם עומדים באותם יסורין וסובלים אותם באהבה".
ב. גאולת מצרים והגאולה העתידה
המשיך רבנו בחיי וכתב: "ודע כי עניני הגלות הזה, הראשון, רמז לעניני גלותנו זה, האחרון, שאנו עומדים בו בשעבוד ויסורין ברשות מלכות אדום, ואנו מצפין לישועת ד' יתברך, כענין שאמר דוד המלך עליו השלום על הענין הזה: 'נפשי לד' משומרים לבקר, שומרים לבקר' (תהלים קל, ו) - ממתינים וחוזרים וממתינים. ואם תתאחר הגאולה לבא - הכל להוסיף לנו שכר טוב, ולהטיב אותנו באחריתנו, וכדי להוסיף פורענות ועונש לאותם המשתעבדים בנו.
וכשם שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים מעת בא הגואל הראשון לפני פרעה ואמר לו בדבר ד' יתברך: 'שלח את עמי ויחוגו לי במדבר' (שמות ה, א), ואחרי זאת כבדה עליהם העבודה, ונתעוררה עליהם השנאה, ונתווספה ביניהם מאד על מה שהיתה, כן בגאולתנו זאת העתידה, בהגלות הגואל האחרון, תתעורר השנאה בין העכו"ם לישראל, ויוסיפו שעבוד על שעבודם, ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה, כדי להתעות את העכו"ם ולהקשות את לבם. שכן מצינו בגאולת מצרים, שנגלה להם משה, וחזר ונכסה מהם. וזהו שדרשו רז"ל (שמות רבה ה, כד): 'ויפגעו את משה ואת אהרן' (שמות ה, כ) - אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה במדין ואמר לו: 'לך שוב מצרימה', בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהם יוצאים מלפני פרעה. וכן דרשו במדרש חזית (שיר השירים רבה ב, כב): 'דומה דודי לצבי' (שיר השירים ב, ט) - מה צבי זה, הוא נראה ונכסה, וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחזר ונכסה מהם, וחזר ונראה להם... וכן הגואל העתיד יהיה נגלה, וחוזר ונכסה, שהרי גאולה זו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים. וכן אמר הנביא: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' (מיכה ז, טו). וכאשר יתקרב הקץ תהיינה צרות רבות ומתחזקות, והוא סימן הישועה לישראל. וכן אמרו במדרש (סנהדרין צח ע"א): 'כי יבא כנהר צר, רוח ד' נוססה בו' (ישעיה נט, יט) - אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו, שנאמר: 'כי יבא כנהר צר, רוח ד' נוססה בו', וסמיך ליה: 'ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב, נאם ד' (שם, כ)'".
סיום
אכן כך ראינו במאה וחמישים השנים האחרונות: לאחר שכבר התחילה גאולת ישראל, בהתקבצות עשרות אלפי יהודים לארץ ישראל, ולאחר שניתנה הצהרת בלפור שאמרה שתקום מדינה לעם ישראל בארץ ישראל, התחוללה השואה הנוראה, שכילתה כשליש מעמנו.
יהי רצון שאת כל הצרות שהיינו צריכים לעבור כבר עברנו ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
