א. הסברי רש"י בפרשתנו
נאמר בפרשה: "זְכֹר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעֹלם" (לב, יג).
פירש רש"י: "אשר נשבעת להם בך - לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה, לא בשמים ולא בארץ, לא בהרים ולא בגבעות, אלא בך, שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם,
שנאמר [לאברהם]: 'בי נשבעתי נאם ד'' (בראשית כב, טז),
וליצחק נאמר: 'והקִמֹתי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם אביך' (שם כו, ג),
וליעקב נאמר: 'אני א-ל שד-י, פרה ורבה' (שם לה, יא), נשבע לו בא-ל שד-י".
ב. הסברי רש"י בפרשת וארא ובפרשת בא
גם בפרשת וארא (ו, ד) ובפרשת בא (יג, ה) פירט רש"י את השבועות לאבות, אבל יש הבדל בדברי רש"י בין המקומות.
את השבועה ליצחק פירש רש"י כאן כשם שפירש בפרשת וארא ובפרשת בא, שהכוונה להבטחה בתחילת פרשת תולדות, כיון שזו ההבטחה היחידה שנאמרה ליצחק על ארץ ישראל.
גם את השבועה ליעקב פירש רש"י כאן כשם שפירש בפרשת וארא, שהכוונה להבטחה בפרשת וישלח בבואו מפדן ארם, אבל בשונה ממה שפירש בפרשת בא.
את השבועה לאברהם פירש רש"י אחרת ממה שפירש בפרשת וארא ובפרשת בא! שם פירש רש"י שהכוונה לברית המילה ולברית בין הבתרים, ואילו כאן פירש רש"י שהכוונה לשבועה שנאמרה אחרי עקדת יצחק!
ג. מדוע שינה רש"י את פירושיו על ההבטחות לאברהם אבינו?
מה ראה רש"י לשנות כאן ממה שכתב שם ביחס הבטחות לאברהם אבינו?
נראה לענות על כך שרש"י שינה את פירושו בכל מקום לפי הענין המיוחד המופיע באותו פסוק.
המיוחד בפסוקנו הוא שיש בו שתי נקודות שלא נאמרו בפרשת וארא ובפרשת בא: הביטוי "אשר נשבעת להם בך", וההדגשה: "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים".
שתי נקודות אלו מופיעות רק בשבועה שנאמרה לאברהם אבינו אחרי עקדת יצחק!
כך נאמר שם: "ויקרא מלאך ד' אל אברהם שנית מן השמים, ויאמר: בי נשבעתי נאם ד', כי יען אשר עשית את הדבר הזה, ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים, וכחול אשר על שפת הים, ויִרש זרעך את שער אֹיביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, עקב אשר שמעת בקֹלי" (כב, טו-יח)! לכן הביא רש"י ביחס לאברהם דווקא את השבועה שנאמרה אחרי עקדת יצחק!
ד. מדוע שינה רש"י את פירושיו על ההבטחות ליעקב אבינו?
כעין זה יש להסביר גם מדוע הביא רש"י כאן את ההבטחה שנאמרה ליעקב בפרשת וישלח, בבואו מפדן ארם, ולא הביא את ההבטחה שנאמרה לו בפרשת ויצא, בהליכתו לשם: יש הבדל גדול בין ההבטחה בפרשת ויצא, להבטחה בפרשת וישלח. בפרשת ויצא נאמר: "והיה זרעך כעפר הארץ" (כח, יד). ולימדונו חז"ל במסכת מגילה (טז ע"א): "אומה זו משולה לעפר, ומשולה לכוכבים: כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים". אם כן הדימוי לעפר משמעותו ירידה, ואילו הדימוי לכוכבים משמעותו עליה ורוממות. כיון שבפרשת כי תשא נאמר: "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים", הרי שלא מתאים להביא את ההבטחה שנאמרה בפרשת ויצא, שבה דומה זרעו של יעקב לעפר.
לעומת זאת בהבטחה בפרשת וישלח נאמר: "ומלכים מחלציך יצאו" (לה, יא). בהבטחה זו מדובר על מצב שעם ישראל נמצא במצב מרומם, שיש לו מלך, ולא כעפר הארץ שרומסים אותו תחת שלטון זר (עיין רבנו בחיי, ספורנו, "כלי יקר" ו"צרור המור" בבראשית כח, יד, ומקורם בבראשית רבה סט, ה), והיא אכן מתאימה לנאמר בפרשת כי תשא: "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים"!
עוד יש לשים לב שבפרשתנו נאמר: "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך", בעוד שבכל המקומות האחרים בחמשת חומשי התורה נאמר: "אברהם יצחק ויעקב". מדוע נאמר כאן "ישראל"? לרמוז להבטחה בפרשת וישלח, שם נאמר: "ויֵרָא אלקים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם, ויברך אֹתו. ויאמר לו אלקים: שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל. ויאמר לוֹ אלקים: אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (בראשית לה, ט-יב).
ואכן שני הדברים משלימים את זה: כאשר נקרא יעקב בשם "ישראל", שמשמעותו היא: "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כט), הוא מקבל את ההבטחה "ומלכים מחלציך יצאו"!
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב ברוממותם של ישראל שנמשלו לכוכבים ובראשנו מלך המשיח[1].
[1] עיין בהרחבה על כל הנושא, ועל השאלות מדוע פירש רש"י בפרשת וארא ובפרשת בא שלא כמו בפרקנו, בספרי "הדר התורה", במאמר בפרשת וארא "וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
