הקדמה

בתחילת פרשת וארא (שמות ו, ב-ד) נאמר:

ב. "וידבר אלקים אל משה, ויאמר אליו: אני ד'.

ג. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י, ושמי ד' לא נודעתי להם.

ד. וגם הֲקִמֹתִי את בריתי אִתָּם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגֻריהם אשר גרו בה".

         יש לשאול שפסוקים ג-ד סותרים לכאורה את הנאמר בחומש בראשית!

1. בפסוק ג' נאמר שד' נגלה אל יצחק בשם "א-ל שד-י", והדבר קשה, שהרי בשתי ההתגלויות של ד' ליצחק לא נזכר שם זה!
2. עוד נאמר בפסוק ג': "ושמי ד' לא נודעתי להם", והדבר קשה, שהרי גם לאברהם וגם ליעקב התגלה ד' בשם ד'!

         לאברהם נאמר: "ויאמר אליו: אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בראשית טו, ז)!

         ליעקב נאמר: "והנה ד' נצב עליו ויאמר: אני ד' אלקי אברהם אביך" (שם כח, יג)!

3. בפסוק ד' נאמר שד' הקים ברית עם כל האבות, והדבר קשה, שכן בכל ההתגלויות של ד' ליצחק וליעקב לא נזכרת לשון ברית!

         מאמר זה יתמקד בשיטת רש"י, שענה על השאלות כולן, אלא שכדרכו קיצר בלשונו, וראוי להעמיק בדבריו ולבארם בהרחבה, בעיקר על פי מה שפירש רש"י עצמו במקומות אחרים, וכן על פי מפרשים נוספים.

א. תשובת רש"י לשאלה השניה

         רש"י בפסוק ט' שאל בפירוש את השאלה השניה (על אברהם) וכתב: "ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו, הרי תחילה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר: 'אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים' (בראשית טו, ז)"!          

         והקדים רש"י כבר בפסוק ג' וכתב: "ושמי ד' לא נודעתי להם - 'לא הודעתי' אין כתיב כאן, אלא: 'לא נודעתי', לא נכרתי להם במידת אמיתות שלי, שעליה נקרא שמי ד', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתים".

         בדבריו אלה ענה רש"י על השאלה השניה, כיצד אמר ד': "ושמי ד' לא נודעתי להם", והרי גם לאברהם וגם ליעקב התגלה ד' בשם ד'. אלא שהכוונה היא שד' לא קיים עדיין את הבטחתו, שזוהי אחת מהמשמעויות של שם ד', כפי שביאר רש"י בפסוק ב': "ויאמר אליו אני ד' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני. ולא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות 'אני ד'' - נאמן ליפרע, כשהוא אמור אצל עונש, כגון 'וחללת את שם אלקיך, אני ד'' (ויקרא יט, יב), וכשהוא אמור אצל קיום מצוות, כגון 'ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, אני ד'' (ויקרא כב, לא) - נאמן ליתן שכר".

עוד כתב רש"י בתחילת פסוק ג':

"וארא - אל האבות.

בא-ל שד-י - הבטחתים הבטחות, ובכולן אמרתי להם: 'אני א-ל שד-י'".

         דברים אלו קשים, שכן, כאמור, לא מצאנו שד' נגלה ליצחק בשם "א-ל שד-י"! על כך נדון בפרק הבא.

ב. תשובת רש"י לשאלה הראשונה

         על פסוק ד' כתב רש"י:

"וגם הקמתי את בריתי וגו' - וגם כשנראיתי להם בא-ל שד-י הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם.

לתת להם את ארץ כנען - לאברהם: בפרשת מילה נאמר: 'אני א-ל שד-י וגו'. ונתתי לך ולזרעך  אחריך את ארץ מגריך' (בראשית יז, א-ח).

ליצחק: 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, וַהֲקִמֹתִי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם' (בראשית כו, ג), ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם, בא-ל שד-י אמרתי.

ליעקב: 'אני א-ל שד-י, פרה ורבה' וגו'. 'ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה' וגו' (בראשית לה, יא-יב), הרי שנדרתי להם ולא קיימתי".

         רש"י הסביר שלאברהם נאמר השם "א-ל שד-י", ובאותה התגלות עצמה שבה נאמר שם זה, גם נכרתה ברית שבה הובטחה לו ארץ ישראל, היא ברית המילה.

         ליצחק אמנם לא נאמר השם "א-ל שד-י", אבל כיוון שנאמרה לו הבטחה על ארץ ישראל: "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", ובה נאמר גם: "וַהֲקִמֹתִי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם" (בראשית כו, ג), ולאברהם נאמר השם "א-ל שד-י", הרי שכאילו נאמר גם ליצחק שם זה. בכך ענה רש"י על השאלה הראשונה היכן מצאנו שד' התגלה ליצחק בשם א-ל שד-י.

         ליעקב נאמר השם "א-ל שד-י", ובאותה התגלות גם זכה להבטחה על ארץ ישראל: "אני א-ל שד-י, פרה ורבה" וגו', "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה" (בראשית לה, יא-יב).

ג. כיצד ענה רש"י על השאלה השלישית?

         אבל עדיין יש לשאול על רש"י שגם אצל יצחק וגם אצל יעקב לא מצאנו לשון ברית (השאלה השלישית)!

1. היכן כרת ד' ברית עם יצחק?

         מדברי רש"י הקודמים על הברית ליצחק, נראה שכאשר הזכיר ד' בדבריו ליצחק את השבועה שנשבע לאברהם הרי הוא כאילו נשבע ליצחק, ושהשבועה הרי היא כברית!

         הסבר זה ששבועה היא כברית עולה ממה שכתב רש"י במספר מקומות.

1. בסמוך (פסוקים ה-ו) כתב רש"י: "'וגם אני' - כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים. לפיכך 'שמעתי את נאקת בני ישראל' הנואקים 'אשר מצרים מעבִדים אֹתָם ואזכר' - אותו הברית. כי בברית בין הבתרים אמרתי לו: 'וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי' (בראשית טו, יד). 'לכן' - על פי אותה השבועה". עולה מדבריו שהברית היא כשבועה.
2. בפירושו לפרשת חיי שרה (בראשית כד, ז) כתב רש"י: "ואשר נשבע לי - בין הבתרים". והרי בכל פרשת ברית בין הבתרים (בראשית פרק ט"ו) לא נזכרת, אף לא פעם אחת המלה שבועה בשום הטיה שהיא! אלא שרש"י למד שברית ושבועה הן זהות!
3. כן עולה מדברי רש"י גם בפירושו לפרשת תולדות (בראשית כו, לג): "שִבְעָה - על שם הברית". כן עולה מרש"י גם במקומות נוספים.

         הסבר זה על שני חלקיו, שהזכרת השבועה לאברהם בדברי ד' אל יצחק הרי היא כשבועה, וששבועה הרי היא כברית, מפורש גם בדברי הרמב"ן בפירושו להבטחת ד' ליצחק (בראשית כו, ג): "וַהֲקִמֹתִי את השְבֻעָה - אין צריך שיבטיח הקב"ה את יצחק שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו, כי לא אדם הוא להנחם (שמ"א טו, כט)! ואברהם אין לו זרע אחר בעל ברית לאלקים! והשבועה איננה על תנאי! כי ביעקב הוצרך מפני עשו אחיו לומר שבו יתקיים הברית ובזרעו (להלן לה, יב), לא בעשו.

ונראה שזה המאמר 'והֲקִמֹתי את השְבֻעָה' יחשב שבועה, ולכך תמיד יאמר בתורה: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב' (שמות לג, א), 'אשר נשבעת להם בך' (שם לב, יג), כי לא מצאנו שבועה ליצחק בלתי זאת.

ורצה הקב"ה להשבע לכל אחד מן האבות, להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם. כי אף על פי שהראשונה תספיק, תוספת זכות וכבוד הוא להם, ולכן אמר: 'וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר' (ויקרא כו, מב), כי כלם בעלי ברית לאלקים".

         אם כן הרמב"ן הוכיח מפסוקים נוספים בתורה שד' נשבע ליצחק וכרת עמו ברית, ושהברית והשבועה ליצחק מקורן בפסוק הנ"ל, שכן לא מצאנו הבטחות נוספות ליצחק על ארץ ישראל, ומוכח מדבריו במפורש שהברית והשבועה זהות, שכן באותו משפט עבר משבועה לברית.

2. היכן כרת ד' ברית עם יעקב?

         עדיין יש לשאול: היכן מצאנו ברית או שבועה ליעקב?

         על כך יש לענות על פי מה שכתב רש"י בפרשת כי תשא (שמות לב, יג): "אשר נשבעת להם בך - ...וליעקב נאמר: 'אני א-ל שד-י, פרה ורבה' (שם לה, יא), נשבע לו בא-ל שד-י". אם כן הסביר רש"י שכאשר אמר ד' ליעקב: "אני א-ל שד-י" (שם לה, יא), משמעות הדבר שד' נשבע לו בא-ל שד-י!

         כן כתב גם הספורנו בפרשת וישלח (בראשית לה, יא): "אני א-ל שד-י - בשמי אני נשבע, כענין: 'ואמרתי חי אנכי לעולם' (דברים לב, מ), ובזה בלבד מצאנו שבועת הא-ל יתברך ליעקב".

         הרמב"ן שם (בראשית לה, יב) כתב שני הסברים אחרים למקור השבועה.

         ההסבר הראשון דומה למה שהסביר את השבועה ליצחק: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה - כאשר נתתיה להם כן אתננה לך, ירמוז זה לשבועה, כי להם ניתנה בשבועה שלא יגרום החטא, אבל לו ניתנה מתחילה בלא שבועה, וזהו שאומר בכל מקום: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב' (שמות לג, א)".

         ההסבר השני: "או שיהיה הכפל הנבואה לו לשבועה". וכבר הוכחנו ששבועה וברית זהות!

סיום

         התורה חוזרת פעמים רבות על כך שד' נשבע לאבות וכרת עמם ברית לתת לזרעם את ארץ ישראל, ודברי ד' שנאמרו בברית ושבועה לא ישובו ריקם.

         יהי רצון שנזכה במהרה לביאת המשיח, כמו שנאמר לאברהם אבינו: "ומלכים ממך יצאו", וליעקב אבינו: "ומלכים מחלציך יצאו", ולשלטון עם ישראל על ארץ ישראל כולה, כמו שנאמר לאברהם אבינו: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת"[1].

[1] ועיין בהרחבה במאמר בשם זה בספרי "הדר התורה" שמות, פרשת וארא.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.