מדוע כפלה התורה את פרשיות מלאכת המשכן?
א. הסבר הרמב"ן
כתב הרמב"ן (לו, ח): "הנה החזיר בתורה מלאכת המשכן חמש פעמים! כי הזכיר את כולה בצוואה בפרט ובכלל. תחילה אמר: 'ועשית כך' 'ועשית כך'(לעיל כה, י - כח, מג). ואחרי כן הזכיר כולם בדרך כלל: 'ועשו את כל אשר צויתיך: את אהל מועד ואת הארון לעדות', עד 'ככל אשר צויתיך יעשו' (לעיל לא, ז-יא)...
ועל הכלל כל זה דרך חבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ד' במלאכה, ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות, להרבות שכר לעוסקים בה, כענין מה שאמרו במדרש: 'יפה שיחת עבדי אבות לפני הקדוש ברוך הוא מתורתם של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא'".
הרמב"ן כתב שהאריכות בפרשיות המשכן נובעת מהחיבה של ד' לעשיית המשכן. מהי החיבה המיוחדת שיש בפרשיות המשכן?
כיון שבהן מתוארת השראת השכינה בעם ישראל, ולחביבות הדברים התורה מאריכה בהם.
הרמב"ן גם קישר בין האריכות בפרקי המשכן לאריכות בתיאור פרשת אליעזר שהלך להביא את רבקה ליצחק.
ב. פרשיות נוספות שבהן האריכה התורה וכפלה את הדברים
יש להוסיף שגם בפרשיות קרבנות הנשיאים ובפרשיות מפקדי בני ישראל התורה האריכה וכפלה את הדברים.
האם גם בהן יש חיבה מיוחדת?
ניתן לומר שגם בפרשיות ההן התורה האריכה ופירטה הרבה, כיון שמתוארת בהן השראת השכינה בעם ישראל שמסודר לפי שבטיו ולפי הדגלים מסביב למשכן, וכן הנשיאים הקריבו את קרבנותיהם לכבוד השראת השכינה, ולחביבות הדברים התורה מאריכה בהם.
ג. האם גם בפרשת אליעזר יש בחינה של השראת השכינה?
בהקדמתו לספר שמות כתב הרמב"ן על השראת השכינה במשכן כחלק מגאולת עם ישראל ממצרים: "והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם, ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוק עלי אהליהם, והם הם המרכבה (בראשית רבה מז, ו), ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ד' מלא אותו תמיד (שמות מ, לה)".
מרן הגר"א שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, והרב הראשי לישראל (בין השנים תשמ"ג-תשנ"ג), ביאר את דברי הרמב"ן הללו על פי רש"י על הפסוק "ויבִאֶהָ יצחק האֹהלה שרה אמו" (בראשית כד, סז): "ויביאה האהלה, ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר: והרי היא שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל. ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו". וכך הובאו דבריו בספר "אמרי שפר" שם: "הנה אצל האמהות היתה השראת שכינה על ידי נר שדלק מערב שבת לערב שבת, וענן קשור מעל האוהל וברכה שרויה בעיסה. ואותה השראת שכינה שהיתה אצל האמהות, היתה אצל ישראל במדבר:
נר מערבי שדלק במשכן, עדות לשכינה ששורה בישראל (שבת כב ע"ב), כנגד הנר שהיה אצל האמהות.
ולחם חם כיום הלקחו בנס לחם הפנים (יומא כא ע"א), כנגד ברכה ששרתה בעיסתן.
ועמוד ענן שהיה מעל המשכן, כנגד הענן הקשור מעל אוהל האמהות.
אותה השראת שכינה שבמשכן היתה אצל האמהות".
זו כוונת הרמב"ן ששבו למעלת אבותם בהשראת השכינה במשכן.
לפי זה נראה לומר שגם בפרשת אליעזר יש בחינה של השראת השכינה, כיון שעל ידי הבאת רבקה ליצחק, שרתה באהלם השכינה.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בחזרת השכינה לבית המקדש השלישי.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
