הקדמה
בפרשת תצוה ציוה ד' את משה על כהונת אהרן.
לפי רש"י (שמות לא, יח) מעשה העגל קדם לציווי מלאכת המשכן, וכיון שהבכורות חטאו בעגל - הם נדחו מעבודת הכהונה (רש"י במדבר ג, יב; ח, ז; ח, יז).
אבל לפי הרמב"ן (שמות לה, א; ויקרא ח, א) הפרשה נמצאת במקומה, כלומר: ציווי זה של ד' למשה עיל כהונת אהרן נאמר עוד לפני חטא העגל. לפי זה נשאלת השאלה: מדוע נדחו הבכורות מכהונתם, ואהרן נבחר להיות כהן הוא ובניו?
א. מנין שהעבודה היתה בבכורות?
ראשית נביא את המקורות שהעבודה היתה בבכורות:
- בפרשת תולדות, על הפסוק "ויאמר יעקב: מִכְרָה כיום את בְּכֹרָתְךָ לי" (בראשית כה, לא), כתב רש"י: "בכֹרתך - לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב: אין רשע זה כדאי שיקריב לקב"ה" (ועיין שם גם ברש"י בפסוק לב).
- בפרשת יתרו, על הפסוק "וגם הכהנים הנגשים אל ד' יתקדשו פן יפרץ בהם ד'" (שמות יט, כב), כתב רש"י: "וגם הכהנים - אף הבכורות שהעבודה בהם. הנגשים אל ד' - להקריב קרבנות".
- גם בפרשת משפטים, על הפסוק "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עֹלת ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים" (שמות כד, ה), כתב רש"י: "את נערי - הבכורות".
ב. מדוע התמנה אהרן לכהן?
שאלה זו שאל המהר"ל בפירושו "גור אריה" בפרשת משפטים (שמות כד, ה): "ואף על גב דנאמרה פרשת 'ואתה תצוה' לעשות בגדים לאהרן קודם שחטאו הבכורות, ואם כן למה יהיו נדחים [הבכורות] מעבודתם? ועדיין לא חטאו"!
1. הסבר המהר"ל מפראג
ענה המהר"ל: "...לא קשיא, שאף על גב שהיו אהרן ובניו כהנים, יכול להיות שגם הבכורות יעבדו, שיהיו במקום הלויים לאהרן לעזרה, כדמוכח קרא.
ואין להקשות למה אהרן ובניו כהנים, והבכורות יהיו נדחים מן העבודה ועדיין לא חטאו?
שזה אין קשיא שבשביל שעבדו שלא במשכן יעבדו במשכן, שזהו קדושה יתירה, אבל לדחות אותם לגמרי זה אינו. ולפיכך אין קשיא מה שנאמר בגדי כהונה לאהרן ולבניו.
ואין להקשות למה לא היה עובד אהרן גם כן עתה?
דאהרן לא נכנס לעבודה אלא על ידי שבעת ימי המילואים, ומכל מקום כאשר אין אהרן עובד, היו הבכורות עובדים, כיון שעדיין לא חטאו".
לפי המהר"ל אף על פי שהבכורות עבדו ככהנים, זה היה רק קודם הקמת המשכן. אבל במשכן הם לא היו אמורים לעבוד, כיון שקדושת המשכן גדולה מקדושת המזבחות שבהם הקריבו הבכורות מחוץ למשכן. קדושת הבכורות הספיקה רק כדי להקריב באותם מזבחות, אבל היא לא הספיקה כדי שהם יקריבו במשכן.
2. הסבר ה"חזון איש"
כעין זה, בקיצור, כתב גם ה"חזון איש" (אורח חיים סימן קכה סעיף ז): "אף דהבכורים נתקדשו לעבודה, ולא הוסרו מדבר העבודה רק בחטא העגל, כדכתיב: 'ואני הנה לקחתי וגו' תחת כל בכור' וגו' (במדבר ג, יב), וכמו שפירש רש"י שם, מכל מקום לא נבחרו לעבודת הקרבנות אלא עד הקמת המשכן, שהרי בארבעים יום הראשונים כבר ציוה ד' על קדושתו של אהרן ובניו, ואחר כך היה ראוי שיהיו הבכורים על השיר ועל המשא, כמשמרת הלויים, והוסרו על ידי חטא העגל".
3. ראיה לדברי המהר"ל וה"חזון איש"
יש להביא ראיה לדברי המהר"ל וה"חזון איש" ממה שאמרו בסוף מסכת זבחים (פי"ד מ"י) שבשעת היתר הבמות היה מותר לכל אחד להקריב בבמה, ולא היה צריך דווקא כהן!
[עיין שם ב"תוספות יום טוב" וב"תפארת ישראל" שמשנה זו היא לדעת כולם, ואינה דעת רבי יהודה בלבד הנזכר שם לפני כן במשנה. וכן מפורש ברמב"ן בפרשת קרח (במדבר טז, יט), שכתב: "וכל זה שהזכרתי על הבכורים (טז, א-ה), הוא על דרך רבותינו (זבחים קיב ע"ב), שאומרים כי העבודה היתה לבכורות. אבל על דרך הפשט, היו כל ישראל תחילה ראויים לעבודת הקרבנות, כי כן הוא הדין לעולם בבמות יחיד. ונבחר אהרן לעבודת המשכן והמקדש, והיה קרח טוען על הבחירה הזאת, ורוצה להחזיר העבודות לכל ישראל, כי כל העדה כולם קדושים"]. אם כן רואים אנו שגם אחרי שנבחרו הכהנים לעבודתם במשכן, אין צורך בקדושת הכהונה כדי להקריב בבמות, אלא מותר לכל אחד להקריב בהם. וכך היה גם קודם הקמת המשכן, אלא שאז היה צריך שהבכורות יקריבו. וכעת, כאשר הוקם המשכן היה צורך בקדושה יתירה, היא קדושת אהרן.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את עבודת הכהנים בבית המקדש השלישי.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
