א. השאלה

כאשר התגלה ד' אל משה בסנה ושלח אותו לגאול את ישראל, משה סירב שוב ושוב. הדבר תמוה ביותר, שכן משה רבנו אהב כל כך את ישראל, כמו שכתב רש"י על הפסוק "ויהי בימים ההם, ויגדל משה ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם" (ב, יא): "וירא בסבלתם - נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם"! אם כן מדוע הוא לא רץ לגאול את ישראל?

ב. תשובת רש"י

         ענה על כך רש"י (ד, י): "כל שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו... עד שחרה בו וקבל עליו. וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו, שהיה גדול הימנו, ונביא היה".

ג. כיצד שכנע ד' את משה ללכת לגאול את ישראל?

         כיצד שכנע ד' את משה ללכת לגאול את ישראל? הוא אמר לו שאהרן ישמח: "הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה  הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו"!

         הוסיף על כך רש"י (ד, יד): "וראך ושמח בלבו - לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה".

ד. מדרגת טהרת לבו של אהרן

         מעשהו של אהרן, ששמח בלבו שמחה אמיתית על גדולתו של משה, היה מעשה אצילי ונפלא, שאפילו משה רבנו לא ידע שאהרן הגיע אליו!

         לא רק זאת, אלא העולם חיכה למעשה זה מיום בריאתו ועד לאהרן, שכך נאמר במדרש תנחומא (שמות סימן כז): "'לך לקראת משה המדברה' (שמות ד, כז) - זהו שאמר הכתוב: 'מי יתנך כאח לי' (שיר השירים ח, א). ישראל אומרין לפני הקדוש ברוך הוא: 'מי יתנך כאח לי'.

את מוצא כל האחים שונאים זה לזה:

קין שונא להבל, שנאמר: 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו' (בראשית ד, ח).

ישמעאל שונא ליצחק, שנאמר: 'ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק' (שם כא, ט), ואין מצחק אלא שבקש להרגו, שנאמר: 'יקומו נא הנערים וישחקו' (שמואל ב ב, יד).

עשו שונא ליעקב, שנאמר: 'ויאמר עשו בלבו: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי' (בראשית כז, מא).

השבטים שנאו ליוסף, שנאמר: 'וישנאו אֹתו' (שם לז, ד).

ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה? כמשה ואהרן, שנאמר: 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' (תהלים קלג, א), שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה. שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה, אלא היו שמחים זה בגדולת זה, וזה בגדולת זה.

תדע לך, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו אצל פרעה ואמר לו: 'שלח נא ביד תשלח' (שמות ד, יג), את סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך? אינו כן! אלא כמכבד לאהרן. אמר משה: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה, הוא שכתוב: 'ואודע להם בארץ מצרים' (יחזקאל כ, ה). ומנין שאהרן היה מתנבא להם במצרים? שכך הוא אומר: 'ויבא איש אלקים אל עלי ויאמר אליו: כה אמר ד': הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים' וגו' (שמואל א ב, כז).

אמר משה: כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא, ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר! לכך לא היה רוצה לילך.

אמר לו הקב"ה למשה: לא אכפת לאהרן בדבר זה. לא די שאינו מיצר, אלא עוד שמח!

תדע לך, שאמר לו: 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו'. אינו אומר: 'ושמח בפיו', או: 'ושמח' בלבד, אלא: 'ושמח בלבו'!

אמר רשב"י: הלב ששמח בגדולת אחיו - יבוא וישמח וילבש אורים ותומים, שנאמר: 'ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, והיו על לב אהרן' (שמות כח, ל). הוי: 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך' וגו'. כיון שאמר לו כך - קבל עליו לילך.

מיד נגלה הקדוש ברוך הוא על אהרן ואמר לו: 'לך לקראת משה'.

הוי 'מי יתנך כאח לי' - כמשה וכאהרן, 'אמצאך בחוץ אשקך' - 'ויפגשהו בהר האלקים וישק לו'".

המדרש הדגיש שתי נקודות:

א. אהרן היה האח הראשון שלא קינא באחיו, ולא רק שלא קינא באחיו, אלא שמח שמחה אמיתית בגדולת אחיו!

ב. אהרן מסר נפשו שמונים שנה להוכיח את בני ישראל שלא יעבדו עבודה זרה (רש"י שמות ד, י), וכל אותן השנים היה משה רבנו בבית פרעה, ואחר כך במדין, ולא סבל בסבלות עם ישראל. והנה בא משה, אחיו הקטן, ולוקח לאהרן את כל הגדולה! האם אדם רגיל היה מסוגל לשאת דבר זה בלא להצטער ובלא לקנא באחיו הקטן, ואולי גם לשנוא אותו?! אפילו משה רבנו חשש שאהרן יפגע מדבר זה, ולכן הוא סירב ללכת בשליחותו של ד' לגאול את ישראל, כמו שנאמר במדרש! אבל אהרן לא רק שלא קינא במשה ולא שנא אותו, אלא שמח שמחה אמיתית בעלייתו לגדולה של אחיו הקטן ממנו!

         יהי רצון שנזכה לשמוח בשמחת אחינו וחברינו, הגדולים והקטנים, ולהגאל גאולה שלמה בקרוב.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.