א. דברי הרמב"ן

בהקדמתו לספר שמות כתב הרמב"ן על השראת השכינה במשכן כחלק מגאולת עם ישראל ממצרים: "והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם, ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוק עלי אהליהם, והם הם המרכבה (בראשית רבה מז, ו), ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ד' מלא אותו תמיד (שמות מ, לה)".

ב. הסבר דברי הרמב"ן

         מרן הגר"א שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, והרב הראשי לישראל (בין השנים תשמ"ג-תשנ"ג), ביאר את דברי הרמב"ן הללו על פי רש"י על הפסוק "ויבִאֶהָ יצחק האֹהלה שרה אמו" (בראשית כד, סז): "ויביאה האהלה, ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר: והרי היא שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל. ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו". וכך הובאו דבריו בספר "אמרי שפר" שם: "הנה אצל האמהות היתה השראת שכינה על ידי נר שדלק מערב שבת לערב שבת, וענן קשור מעל האוהל וברכה שרויה בעיסה. ואותה השראת שכינה שהיתה אצל האמהות, היתה אצל ישראל במדבר:

נר מערבי שדלק במשכן, עדות לשכינה ששורה בישראל (שבת כב ע"ב), כנגד הנר שהיה אצל האמהות.

ולחם חם כיום הלקחו בנס לחם הפנים (יומא כא ע"א), כנגד ברכה ששרתה בעיסתן.

ועמוד ענן שהיה מעל המשכן, כנגד הענן הקשור מעל אוהל האמהות.

אותה השראת שכינה שבמשכן היתה אצל האמהות".

         זו כוונת הרמב"ן ששבו למעלת אבותם בהשראת השכינה במשכן (ועיין בהרחבה בחוברת זו, בפתיחה לחומש שמות).

            יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בחזרת השכינה לבית המקדש השלישי

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.