הקדמה

בפרשתנו (כג, יד-יז) מופיעים שלושת הרגלים בפעם הראשונה:

"שלש רגלים תחג לי בשנה.

את חג המצות תשמֹר, שבעת ימים תֹאכל מצות כאשר צִויתך למועד חֹדש האביב, כי בו יצאת ממצרים, ולא יֵרָאוּ פני ריקם.

וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסיף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה.

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האָדֹן ד'".

         הרגלים מופיעים בתורה בעוד ארבעה מקומות, ובסך הכל בחמש פרשיות: משפטים, [כי] תשא, אמֹר, פינחס וראה. סימן לדבר: מ"ת אפ"ר - לפני הרגלים צריך כל מי שנטמא במת, להיטהר באפר פרה אדומה, כמו שתקנו חז"ל לקרוא בתורה את פרשת פרה לפני ר"ח ניסן, כהכנה לפסח.

א. מה הנימוק לחוג את הרגלים?

         לכל הרגלים כותבת התורה הסבר גם לעצם החג, וגם למצוה העיקרית של החג. ההסברים שכותבת התורה מתחלקים לשני סוגים: או נימוק שמשמעותו לזכור מאורע חשוב שאירע בעבר, או נימוק חקלאי, או שני הנימוקים הללו גם יחד.

         נימוק שיש לחוג את החג על מנת לזכור מאורע חשוב שאירע בעבר נאמר בפרשתנו לגבי חג המצות: "את חג המצות תשמֹר, שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתִך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים".

         בספר ויקרא נאמר גם לגבי מצות הישיבה בסוכה נימוק מאותו סוג: "בסֻכֹּת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסֻכֹּת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מב-מג).

         נימוק חקלאי נאמר בפרשתנו לגבי חג השבועות וחג הסוכות: "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסיף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה".

ב. מה הדגש בפרשתנו?

         כאמור, בפרשתנו נזכרים חג הקציר וחג האסיף מהצד החקלאי, והדגש הוא: "שלש רגלים תחג לי בשנה". כלומר: כאשר בני ישראל יגיעו לארץ כנען, ויפגשו שם עובדי עבודה זרה, שחוגגים את חג הקציר ואת חג האסיף לאליליהם, אל להם לבני ישראל ללמוד מהם ולחשוב כאילו ח"ו יש כח לגשם, או לרוח, או לשמש מצד עצמם. אלא לדעת שד' הוא בורא העולם ומנהיגו, והוא שמשיב את הרוח ומוריד את הגשם ומצמיח את היבול. ולכן נאמר: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך. שלש רגלים תחג לי בשנה".

         כך כתב הראב"ע (שמות כג, יד): "לי לבדי תהיה עבד, שתעבוד שלש רגלים בשנה, ותבא לפני כעבד שיביא דורון לאדונו. על כן כתוב אחריו: 'את פני האדון ד'' (שמות כג, יז), כמו: 'לפני האדון ד'', וכן: 'ולא יראו פני ריקם' (שמות כג, טו). והזכיר זה בעבור כי יש ימים ידועים הולכים עו"ג להבליהם, על כן כתוב: 'תחוג לי' - לבד".

         יהי רצון שנזכה לחוג את כל החגים, בשמחה גדולה, ולהתחזק באמונה שד' הוא המנהיג אותנו ומפרנס אותנו, ולו לבדו יש להודות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.