"ואנשי קדש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו"
הקדמה
בפרק כ"ב מצוות רבות: דיני גנב, דיני שומרים, איסור עינוי גר יתום ואלמנה, מצות הלוואה ועוד.
בסוף הפרק נאמר: "ואנשי קדש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלִכון אֹתו" (ל).
התורה אוסרת לאכול בשר טרפה, אבל היא לא הסתפקה באיסור, אלא הקדימה לו ציווי, שיש בו נימוק: "ואנשי קדש תהיון לי".
א. מהו הנימוק: "ואנשי קדש תהיון לי"?
יש לשאול: מהו בדיוק הנימוק?
כתב על כך הרמב"ן: "כשבא להתחיל באיסור המאכל פתח ואמר: 'ואנשי קדש תהיון לי', שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו". כלומר: מהצד הטבעי הפשוט היה אפשר לאכול כל מאכל. אבל: "אין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים, שלא יולידו עובי וגסות בנפש. על כן אמר: 'ואנשי קודש תהיון לי', כלומר: אני חפץ שתהיו אנשי קדש, בעבור שתהיו ראויים לי, לדבקה בי, שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים".
כלומר: על ידי הימנעות ממאכלים אלו, שהתורה אסרה, נהיה קדושים ונוכל להידבק בד', שהוא קדוש!
הוסיף הרמב"ן וכתב: "וכך אמר: 'אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, כי אני ד' אלקיכם, והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני' (ויקרא יא, מג-מד)".
כלומר: גם בפרשת מאכלות אסורות שבסוף פרשת שמיני נאמר: "והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני", בדומה לכתוב אצלנו באיסור מאכל.
ב. מדוע האריכה התורה בנימוקים בסוף פרשת שמיני יותר מאשר אצלנו?
יש לשים לב ששם התורה האריכה יותר, וכתבה גם: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם". מדוע האריכה התורה שם יותר מאשר אצלנו?
כתב על כך הרמב"ן: "והנה השרצים משקצין הנפש, והטרפה אין בה שקוץ, אבל יש בשמירה ממנה קדושה".
כלומר: במאכלים שאסורים מצד עצמם, כמו שרצים, יש בהם גם שיקוץ הנפש, אבל בטרפה, שהיא בהמה או עוף שמותרים באכילה, ורק נטרפו במהלך השחיטה, או בדרך אחרת, אין בהם שיקוץ, אבל יש בהימנעות מאכילתם קדושה.
ג. מקומות נוספים בתורה שבהם מופיעים איסורי אכילה ונאמר הנימוק של הקדושה
יש לציין שבמקומות נוספים בתורה שבהם מופיעים איסורי אכילה נאמר הנימוק של הקדושה:
- בסוף פרשת מאכלות אסורות שבפרשת ראה נאמר: "לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, או מכר לנכרי, כי עם קדוש אתה לד' אלקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים יד, כא).
- בסוף פרשת קדושים (ויקרא כ, כה-כו) נאמר: "והבדלתם בין הבהמה הטהֹרה לטמאה, ובין העוף הטמא לטהֹר, ולא תשקצו את נפשֹתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמֹש האדמה, אשר הבדלתי לכם לטמא. והייתם לי קדֹשים, כי קדוש אני ד', וָאַבְדִל אתכם מן העמים להיות לי".
סיום
הרמב"ם בראש ספר קדושה כתב: "הלכותיו שלש, וזה הוא סדורן: הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות, הלכות שחיטה".
יש לשים לב שהלכות שחיטה עוסקות כמובן באיסורי אכילה, כך שבעצם יש רק שני נושאים בספר קדושה: איסורי עריות, ואיסורי אכילה. לפי זה עולה שקדושת עם ישראל באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בשני דברים: איסורי עריות ואיסורי אכילה.
יהי רצון שנזכה להתחזק בקדושה, ומתוך כך להידבק בד'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
