הקדמה
נאמר בפרשה: "וַהֲסִרֹתי את כפי וראית את אחֹרי, ופני לא יֵרָאוּ" (לג, כג).
פירש רש"י: "וראית את אחרי - הראהו קשר של תפלין".
מה משמעות ענין זה שהקב"ה הראה למשה קשר של תפילין?
כאשר אמר משה לד' את גודל אהבת בני ישראל לד' (כפי שהתבאר במקום אחר), הראה גם ד' את אהבתו אליהם: "קשר של תפילין", המבטא את אהבת ד' לעם ישראל.
היכן רואים שקשר של תפילין מבטא את אהבת ד' לעם ישראל?
א. הקב"ה מניח תפילין!
דבר זה למדנו במסכת ברכות (ו ע"א), שם נאמר: "שהקב"ה מניח תפילין".
שאלה הגמרא: מה כתוב בתפילין של הקב"ה?
ענתה הגמרא: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דהי"א יז, כא).
שאלה על כך הגמרא: האם משתבח הקב"ה בשבחם של ישראל?
וענתה: כן, שכתוב: "את ד' האמרת היום, וד' האמירך היום" (דברים כו, יז-יח), והסבירה הגמרא: "אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד' (דברים ו, ד), ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דהי"א יז, כא)".
והמשיכה הגמרא ושאלה: פרשה זו כתובה בבית אחד, ומה כתוב בשאר הבתים?
וענתה: "כי מי גוי גדול" (דברים ד, ז), "ומי גוי גדול" (דברים ד, ח), "אשריך ישראל" (דברים לג, כט), "או הנסה אלקים" (דברים ד, לד), "ולתתך עליון" (דברים כו, יט).
רואים מגמרא זו עד כמה אוהב הקב"ה את עם ישראל, שהוא כביכול קושר אותם אליו, ומשתבח בשבחם. וכשם שבתפילין שלנו כתוב: "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", כך בתפילין של הקב"ה כתוב שבחם של ישראל.
ב. הסבר הרשב"א לאגדה זו
הרשב"א (בפירושי ההגדות שם) הסביר אגדה זו כך: "הוא יתברך אחד, וייחדנו לו, כמו שכתוב: 'דודי לי ואני לו' (שיר השירים ב, טז), וכתוב: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (שמ"ב ז, כג), רצונו לומר גוי אחד ומיוחד ל[ד' ה]מיוחד. ונתננו עליון לתהִלה ולשם ולתפארת, שכתוב: 'ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה, לתהִלה ולשם ולתפארת' (דברים כו, יט). והעיד שאנו ראשית המחשבה בבריאת העולם, שכתוב: 'קֹדש ישראל לד', ראשית תבואתֹה' (ירמיהו ב, ג). ושהוא יתברך מעיד בנו שהוא משתבח בעולמו, כאשר אנו דבקים באהבתו, כמו שכתוב: 'את ד' האמרת היום, וד' האמירך היום' (דברים כו, יז). וכתוב: 'ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט, ג).
והוא יתברך מעיד ששורש המחשבה בבריאת העולם היותנו בעולם, שכתוב: 'שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך' (שיר השירים ח, ו). מורה ליחדנו ולקרבנו אליו, ושההתחלה היתה בנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'מחשבתן של ישראל קדמה לכל' (בראשית רבה א, ד).
וכן ההתפשטות מחמתנו, שכתוב: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' (ירמיהו לג, כה). ועל כן אמרו שד' יתברך מניח תפילין של יד ושל ראש, ועשאנו ארבעה דגלים, ומִשְכָּנוֹ באמצע.
ומה שיגלה לך מה שביארתי הוא מה שאמרו:
'האם משתבח הקב"ה בשבחם של ישראל?
אמר לו: כן, שכתוב: 'את ד' האמרת היום' וכתוב: 'וד' האמירך היום' (דברים כו, יז-יח),
אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד' (דברים ו, ד), ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דהי"א יז, כא)'.
כוונת כל המאמר לומר שד' יתברך, זכרון ישראל לפניו, ותמיד עיני ד' עליהם, מתעלה מתוך מה שהם מעלים אותו יתברך, ושההתחלה וההתפשטות בבריאה מהם ובהם, ושהם מפארים אותו, ומתפאר בהם, ודבקים אליו, כמו שכתוב: 'ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כֻּלכם היום' (דברים ד, ד). ואלו הן תפילין של יד ושל ראש שהוא יתברך מניח:
תפילין של יד הכוונה על הדבקות בייחוד וכוונת ההתחלה בבריאה בהם.
תפילין של ראש להיותם עליון, מתפאר בהם, ושהעולם מתברך בהם, שההתפשטות בטובות העולם וקיומו מהם, ושהם ארבעה בתים, שאי אפשר לארבע רוחות העולם בלא הם. וכמו שאמרו במסכת תענית (ג ע"ב): הפסוק אומר: 'כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם' (זכריה ב, י). ודייקה הגמרא: 'בארבע רוחות' לא נאמר, אלא 'כארבע רוחות', ללמדנו שכשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. וכתוב: 'ונברכו בך כל משפחֹת האדמה' (בראשית יב, ג). וכמו שדרשו עוד בשבעים פרי החג שמקריבים ישראל בחג הסוכות, שהם לקיום העולם שהם שבעים אומות (סוכה נה ע"ב)"[1].
ג. הנחת תפילין של יהודים במחנות המות
בספרות השואה אנו קוראים שהיהודים במחנות המות הניחו תפילין בסתר, במסירות נפש [ספר "אני מאמין" (מוסד הרב קוק) עמ' 128-138].
כך כתב הרב משה אהרנסון בעל שאלות ותשובות "ישועת משה": "'וראית את אחורי ופני לא יראו - קשר של תפילין' (ברכות ז ע"א). להורות אהבתו יתברך לישראל, שאף היא קשר אמיץ שלא יפרד לעולם. אמיצותו של הקשר שני פנים לו. מחד, חשקו של בורא העולם ובחירתו בישראל. מאידך, עזותן של ישראל הנובעת מתוקף אהבתן. ברור הוא למעלה מכל ספק: 'יעמדו לו בנסיונות: או יהודי, או צלוב'. מעיד אני עלי שמים וארץ כי קשר אמיץ זה שלא יפרד לעולם נשמר בגאון תפארתו על ידי רוב רובם של הקדושים, ד' יקום דמם". [מאמר "ארבע אמות של הלכה - במחיצת כתביו של רב קהילה בתקופת השואה" (אסתר פרבשטיין סיני קיז, תשנ"ו, אתר "דעת" במרשתת)].
יהי רצון שנזכה לאהוב את ד' ולראות את אהבת ד' אלינו.
[1] עיין בהרחבה בספרי "הדר התורה" שמות במאמר "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
