היכן נזכר שם ד' או שם אלקים בפרקים א-ב ומדוע?
א. היכן נזכר שם ד' או שם אלקים בפרק א'?
בפרק א' בספר שמות, שבו עשרים ושנים פסוקים, לא מופיע שם ד' או שם אלקים, אלא רק ביחס למילדות:
טו. "ויאמר מלך מצרים למילדֹת העבריֹת, אשר שם האחת שפרה, ושם השנית פועה.
טז. ויאמר: בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים: אם בן הוא והמִתן אֹתו, ואם בת הִוא וחיה.
יז. ותיראן המילדֹת את האלקים, ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, ותחיין את הילדים.
יח. ויקרא מלך מצרים למילדֹת, ויאמר להן: מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים?
יט. ותאמרן המילדֹת אל פרעה: כי לא כנשים המצריֹת העבריֹת, כי חיות הנה, בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו.
כ. וייטב אלקים למילדֹת, וירב העם ויעצמו מאד.
כא. ויהי כי יראו המילדֹת את האלקים, ויעש להם בתים".
בפסוקים אלו נזכר שם אלקים ביחס למילדות שלש פעמים!
ב. היכן נזכר שם ד' או שם אלקים בפרק ב'?
גם בעשרים ושנים הפסוקים הראשונים של הפרק השני לא מופיע שם ד' ולא שם אלקים, ורק בפסוקים האחרונים מופיע שם אלקים, ושם הוא מופיע חמש פעמים בשלושה פסוקים!
כך נאמר שם:
כג. "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבֹדה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבֹדה.
כד. וישמע אלקים את נאקתם, ויזכֹּר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
כה. וירא אלקים את בני ישראל, וידע אלקים".
ג. השאלות:
יש לשאול שלש שאלות:
- מדוע לא נזכר שם ד' ולא שם אלקים ביחס לעם ישראל לאורך ארבעים וארבעה פסוקים?
- מדוע נזכר שם אלקים שלש פעמים ביחס למילדות?
- מדוע נזכר שם אלקים חמש פעמים בשלושה פסוקים צמודים? היה מתאים ששם אלקים יופיע רק פעמיים: בפסוק הראשון מבין השלושה, ובתחילת הפסוק השני. אבל משם ואילך - "אלקים" הוא הנושא, ולפי כללי הלשון לא ראוי לחזור ארבע פעמים על הנושא!
ד. מדוע נזכר שם אלקים דווקא במקומות אלו?
על השאלה הראשונה - מדוע לא נזכר כאן שם ד' ביחס לעם ישראל - נראה לענות שהתורה, באי הזכרתה את שם ד', רומזת לנו את הרגשת בני ישראל: מפני שהיו להם צרות כל כך גדולות הם הרגישו כאילו ד' עזב אותם, ולכן שם ד' אינו נזכר.
על השאלה השניה התשובה פשוטה: התורה אומרת לנו שהמילדות היו יראות את ד', ומתוך כך ד' גם היטיב להן.
על השאלה השלישית נראה לענות שהתורה מגלה לנו שכאשר בני ישראל זעקו אל ד'[1] - ד' שמע את זעקתם, ומתוך כך הסתר הפנים שהיה עד כה הסתיים, וד' עומד להופיע כעת ולגלות את מלכותו לעיני בני ישראל ולעיני העולם כולו[2]!
יהי רצון שד' יגלה את מלכותו עלינו לעיני כל חי ויגאלנו גאולה שלמה בקרוב.
[1] אמנם בפסוק כ"ג לא כתוב בפירוש שבני ישראל זעקו אל ד', אבל משה רבנו, בדבריו אל מלך אדום, פירש שכך היה: "וירדו אבֹתינו מצרימה, וַנֵשֶב במצרים ימים רבים, וַיָרֵעוּ לנו מצרים ולאבֹתינו. ונצעק אל ד', וישמע קֹלֵנוּ, וישלח מלאך, ויֹצִאֵנו ממצרים, והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך" (במדבר כ, טו-טז). ועיין בספורנו כאן פסוקים כג-כד.
גם בפרשת כי תבוא מצוה התורה את מי שמביא בכורים למקדש שיאמר: "וענית ואמרת לפני ד' אלקיך: ארמי אֹבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אֹתנו המצרים ויענונו, ויתנו עלינו עבֹדה קשה. ונצעק אל ד' אלקי אבֹתינו, וישמע ד' את קֹלנו, וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו" (דברים כו, ה-ז) ועיין ברמב"ן שמות יב, מב.
[2] עיין בספר "עיונים בספר שמות" לנחמה ליבוביץ עמ' 20-22.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.