שביתה?

פעמים רבות בתורה חוזר הציווי על איסור מלאכה בשבת, וחובת השביתה, כנאמר גם בפרשתנו (שמות לה ב) "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת".
וצריך להבין מדוע נאסרה המלאכה בשבת, הרי לכאורה שביתה זו סותרת את הציווי הכללי של התורה - לעשות ולפעול, לשכלל לפתח ולקדם את בניין העולם ללא הרף, ציווי הבא לידי ביטוי במאמר הכללי הראשון לאדם ולנוח "פרו ורבו" - הפרו באיכות (מלשון פרי) והרבו בכמות (מלשון ריבוי), ואם כן, הייתכן ששביעית מחייו של אדם מבוזבזים ב"שב ואל תעשה", ללא כל תועלת ומטרה?
מבאר הרב קוק ששתי מטרות מרכזיות ישנן בחובת השביתה מהמלאכה בשבת והמנוחה בה. וכך כתב (עין איה שבת ב ע' 10) "המנוחה מתעלה על המלאכה בערך כמותי ובערך איכותי. א. הכמותי הוא, מה שאין צריך עם המצב היותר טוב ונישא, עמל וטורח שלא נוצר כי אם להיות כוח מגן למחלות רוחניות שעלולות להתפרץ לרגלי המנוחה והשלווה שהרפיון המוסרי של האדם שנפל ברשתו של נחש איננו יכול לקבל רוב טובה..." ב. האיכותי - "שהכל שב אל מקור החיים, לשאוב מעומק עצם הטבעי האלוקי, מידי יוצר כל ב"ה, המחדש בטובו ומחייה במאמרו".
הסבר: א. למלאכה, למאמץ, לעמל ולטורח המוטלים על האדם בעוה"ז בכל תחומי החיים - סיבות שונות. אחת מהן היא הצורך להגן על האדם מפני בטלה, מנוחה ושלווה , שבדרך כלל יכולים לגרום לאדם לקלקול מוסרי ומעשי ולהתפרצות הנפש הבהמית הנמוכה שבקרבו. על כן הוצרך האדם למלאכה וטורח, על מנת 'לעייף' את נפשו ובכך תוציא את כוחותיה אל הפועל באופן חיובי ולא שלילי. לפי הבנה זו, השביתה מהמלאכה בשבת מתאפשרת, כי בשבת יש פחות סכנה לנפילות והדרדרויות מפני קדושתה העליונה, ועל כן גם במצב המנוחה, ללא מלאכה, מסוגל האדם לשמור על עצמו מכישלון. לפי הבנה זו השבת מסוגלת למנוע נזקים גם ללא עשיית מלאכה. זה הערך הכמותי - מניעת השלילה. ב. אנו חיים בעולם העשייה המוגבל והחלקי. אך שורשו ויסודו של עולמנו הוא רוחני ואלוקי, שלם ואינסופי. ועל כן, בכל שבת מסוגלים אנו להתחבר למקור החיים, ומשם לינוק את מהות חיים האמתית, מעין טעינת מצברים מהטבע האלוקי שבנו שבמהלך השבוע אינו יכול להופיע בנקיותו ובטהרתו. לפי הבנה זו שביתת השבת איננה בטלה ב"שב ואל תעשה", אלא היא יוצרת ובונה, מפרה ומרבה את עולמו הרוחני של האדם, וממילא מכוח זה יכול הוא לפעול בהמשך ימי המעשה מכוחה ומעוצמתה. זה הערך האיכותי החיובי של השבת. וכפי שכתב הרב קוק באופן כללי, אך הדברים שייכים גם לעניינינו (אורות הקודש ג עמ' רנח) "לפעמים אדם צריך להתיישב בדעתו שלא להיות רדוף תמיד מחובת המעשה והתלמוד, אלא ליתן לעצמו הנחה ורווח, כדי שתתעלה נשמתו בעצמה ותתרחב בטיולה הפנימי, בלשד החיים האצורים בתוך כל המעשה והתלמוד, בתוך כל העבודה והתפילה.
ואחרי שביתה כזאת, שקדושת שבת יש בה, מתאמצת הנשמה לשוב ברב כוח לעבודה רוחנית ומעשית, שכל פרטיה יהיו רעננים יונקים ממקור החיים של הדעת המלאה מאורה באור החיים". ובאופן מפורט יותר (עין איה שבת א פ"ב רעח) "קדושת השבת שניים בכוחה האחד - מה שהיא מקדשת ומעלה את ישראל בקדושתה העליונה ומרוממת אותו, בעצם קדושת היום למעלה מכל ענייני החול ומדבקת בכבוד עליון וקדושה עליונה. חוץ זה השני היא ממשכת גם כן את כוח כל ימי המעשה עם כל חילוניותם ושפלותם שעל ידי שהם נזכרים, בקדושת השבת הנם מתרוממים"!

באדיבות ערוץ מאיר

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.