לא אוסף של פרטים
התורה רואה בחומרה את נושא מניין העם. אחד הכישלונות הקשים בהיסטוריה היה לקראת סוף מלכותו של דוד: 'וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה'. אנו מזכירים את העונש על כך כל יום בתפילה: 'וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד ה'...', משום שהוא שייך לתודעתנו היומיומית. המסר העיקרי הוא: עם ישראל איננו אוסף של פרטים. כל אחד הוא מחצית, כלומר חלק מהכלל. הזהות שלנו, ההצלחה שלנו, ברכת ה' שלנו, מתחילים בעיקר מזה שאנחנו כלל-ישראל. הכלליות אינה מוחקת את הפרט, אך לא הפרטיות היא יסוד כוחנו אלא דווקא האגד הלאומי. מבט זה הוא קודש הקודשים של חיינו ובו תלויה כל הצלחתנו. כאשר הוא יהיה קיים בכל עומקו, הרי שאין גבול להצלחותינו, וכשהוא ייחלש חלילה, הרי שזהו פתח לכל פגע ונגף. לא לחינם התורה פותחת בנושא זה את פרשת כי תישא, שבמוקדה חטא העגל. זהו סוג של הקדמת רפואה למכה. כשזה המבט, מובטח לנו שגם מכישלון איום כמו חטא העגל נֵרפא ונצמח.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
