בפרשתנו מתחילים אנו להיפגש עם התהליך הממשי המניע את יציאת מצרים.

תהליך זה מלוּוה במעטפת גדולה של ניסים. רוב עשר המכות - הנסים הגלויים המקיפים את כל מדרגות הבריאה - מתרחשות בפרשתנו. "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה. וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל"[1].

בעיניים רגילות נראה, כי הרושם הרוחני הגדול של פעולת יציאת מצרים בעולם, מתהווה דווקא מפאת הניסים. דרך הניסים ניתן לראות את המעורבות האלוקית, את התופעות העל-טבעיות המפורסמות ההופכות באמת את יציאת מצרים לתהליך המשאיר רושם אמוני עצום על ההיסטוריה האנושית.

לו יצויר שהיינו מבודדים את עצם שחרור בני ישראל ממצרים מכל התפאורה הניסית שליוותה מהלך זה, יתכן ויציאת מצרים היה נשארת בעינינו כמאורע היסטורי מינורי, שלא היה מקבל משקל היסטורי גדול כל כך.

אמנם אין זה כך. המהר"ל בגבורות ה' מעורר לנקודה זו. המהר"ל מציין את העובדה היסודית, שכאשר התורה מצווה אותנו לזכור לדורות את יציאת מצרים, אין היא מזכירה כלל את נושא הניסים כמושא של הזיכרון, אלא את עצם יציאת מצרים: "אף כי נסים ונפלאות אין מספר עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, לא שמה התורה לזכור אותם ולעשות זכר להם כי אם ליציאת מצרים".

המהר"ל ממשיך ומציין שבראייה אנושית פשוטה אין זה נתפס כך, והרושם הסובייקטיבי הגדול של יציאת מצרים, מתהווה דווקא על ידי הנסים: "ואף כי לפי השגת בני אדם קצרי השכל נראה כי יש דבר שיש בו שנוי טבע ממנהגו של עולם, שנראה לאדם בחוש הראות שהוא יותר גדול נס ופלא מיציאת מצרים בעצמו, אינו כן לדעת התורה, כי נראה מן התורה ששמה יציאת מצרים עיקר ויסוד האמונה"[2].

בכדי להבין את דברי המהר"ל עלינו להשתחרר מקוצר השכל ולהתבונן על עניינה של יציאת מצרים ברוחב דעת, כלשון ההגדה: "צא ולמד"[3], כלומר אם אתה רוצה להבין את עניינה האמיתי של יציאת מצרים, אזי עליך להשתחרר מהתפיסות המקובלות והמקובעות.

יציאת מצרים עצמה היא נס הנסים. נסים רגילים הם ברק זמני שהאיר מבחוץ לרגע. אם אפשר להתבטא כך: הנסים הם מעין "אלתור אלוקי" לאילמות האמונית של הטבע וההעלם העולמי. במבט נוסף על הניסים ניתן לומר שהניסים אף מבליטים במובן מסוים דווקא את החושך התמידי המכסה את עיני החיים האנושיים, הזקוק להארה ולתזכורת[4].

יציאת מצרים היא נס הנסים משום שהיא יצרה אומה עולמית, שהחיים העל-טבעיים הם עצמם עומק חייה בעולם. בחיי עם ישראל הנס מתאחד עם הטבע[5], בדרך ההיסטורית של עם ישראל בעולם הולך ומתברר קמעא קמעא שהרוממות האלוקית האינסופית נמצאת בעצם החיים וכוחותיהם. לא ברק זמני והארה חד פעמית עליונה, אלא שהחירות והרוממות האלוקית הם המובן הטבעי הפנימי של החיים כולם.  

דרך היסטורית ארוכה מאוד נדרשת כדי ללמד את העולם כולו את שיעור החיים העצום הזה. הזרוע של יציאת מצרים ממשיכה להיות נטויה[6], לפעול ולרומם, לחלץ את העולם מכל מצריו. סבלנות עצומה נדרשת למימושו של תהליך נשגב זה. מאז חטא אדם הראשון, שקע האדם כל כך בעצמו, אטם כל כך את חייו ואת פשר החיים כולם ממקורם הרם. האומה הישראלית הולכת לקומם את החיים האנושיים מתחתית המדרגה מכל מארתם. אנחנו מתקדמים כל הזמן. האומה הישראלית קמה ממוות לחיים לאחר אלפיים שנות מוות לאומי. גם את מלאך המוות הולכים אנו לנצח בתחייתנו ממוות לחיים[7]. תחנות תחנות[8], קומה אחר קומה, בירור אחר בירור, מתחתית המדרגה גם דרך קשיים ובירורים של 'אורות מאופל אמר ויהי'[9]. לזה אנו שייכים ולא פחות מכך.

"נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי"[10].

[1] ירמיהו לב

[2] מהר"ל גבורות ה' פרק ג'

[3] הגדה של פסח, הקדמה לדרשת פרשת ביכורים

[4] "מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה אמר ליה אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית" (שבת נג:).

[5] עי' אורות, ישראל ותחייתו י"ב

[6] עולת ראי"ה על תפילין

[7] עי' אורות, ישראל ותחייתו י'

[8] עי' לנתיבות ישראל א' "אל משמר העם הישראלי"

[9] ברכת יוצר אור ימים נוראים

[10] תהלים ס