החל מלידת משה רבינו, בכל פרשיות ספר שמות מוזכר שמו של משה רבינו, למעט בפרשת תצוה. מדוע נפקד שמו של משה רבינו, מנהיגם של בני ישראל, מפרשתנו?

מדוע שמו של משה רבינו לא הוזכר בפרשת תצוה

בפרשת כי תשא כתוב שלאחר חטא העגל אמר משה להקב"ה: 'וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ' (שמות לב, לב). מסביר הרמב"ן שמשה ביקש מהקב"ה שברחמיו ישא לחטא וימחל לעם ישראל. פנה משה אל הקב"ה ואמר: 'וְאִם אַיִן', אם אינך מוחל, אזי 'מְחֵנִי נָא' במקומם, שאקבל אני את ענשם.

על דברים קשים מעין אלו של משה רבינו, אמרו חז"ל (מכות יא ע"א): 'קללת חכם, אפילו על תנאי היא באה', כלומר לאמירה קשה של חכם יש השפעה. ואכן לאמירתו זו של משה רבינו היתה השלכה מרחיקת לכת, שבאופן יוצא דופן, זו הפרשה היחידה בתורה, מאז לידתו ששמו אינו מוזכר בה. הרא"ש הוסיף שהקללה עשתה רושם, ולמרות זאת נהג הקב"ה עם משה לפנים משורת הדין, ולא מחה את שמו מכל הספר, כפי שאמר, אלא רק מפרשת תצוה.

כוחה של מילה

למילים היוצאות מהפה יש משמעות, הן יכולות ליצור מציאות. ועל כן מלמדים אותנו חז"ל להיזהר בדיבור, שלא להוציא מפינו אמירה שלילית, שמא היא תתגשם. הם קבעו בהחלטיות: "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן" (ברכות יט ע"א).

בדומה לכך מצינו בסוף פרשת ויצא, שכשרדף לבן אחרי יעקב בחפשו את התרפים, אמר יעקב ללבן: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם" (בראשית לא, לב). חז"ל בפסיקתא זוטרתא מבארים את דברי יעקב, ואומרים: "'ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם' - לשם שמים, שלא יהא אביה עובדם. אף על פי כן פגעה בה קללת הצדיק. היינו דאמרי רבנן: קללת חכם אפילו על חינם היא באה. 'לא יחיה' - וכתיב 'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה' (בראשית לה, יט), וכתיב 'ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל' (בראשית מח, ז) 'עלי' הגרמת קללה". יש להימנע מדיבור שלילי, מחשש שבדיבורו יקטרג אדם על עצמו או על אחרים.

השפעת אמירה שלילית של חכם

בדומה להשפעתה של האמירה השלילית של משה מצינו בתלמוד מעשה דומה. חז"ל במסכת כתובות (דף סב ע"ב) מספרים על רבי יהודה בריה דרבי חייא, שהיה חתנו של רבי ינאי, שישב ולמד כל השבוע, והיה שב לביתו בכל ערב שבת. באחד מימי שישי הוא המשיך ללמוד והתעכב בבית המדרש ולא שב לביתו בזמן הקבוע. משראה חותנו רבי ינאי שהוא לא מגיע בזמן, הבין שכנראה אירע לו אסון והורה לבני הבית להתחיל להתאבל עליו. מאחר שיצאה הוראה זו מרבי ינאי, היה זה כגזירה, שהשפיעה עליו, והוא נפטר. ברור שרבי ינאי לא רצה במות חתנו, אבל לדיבור, בודאי של אדם קדוש, יש כוח שעלול לשנות מציאות.

אנו נמצאים בימים לא פשוטים, שבהם מתבררת האמיתיות של עם ישראל אל מול כל השקרים הסובבים אותנו. עלינו לנקוט בכל צעד אפשר, שיש בכוחו לסייע לעמוד במלחמה זו ולנצח בה. אחד הכוחות המשמעותיים העומדים לרשותנו הוא כוח הדיבור. נשתמש בכוח זה, בצרוף בקשה שתפילתנו תתקבלנה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.