לאחר שבע המכות שהוכו המצרים, עליהם כתבה התורה בפרשה הקודמת, מתארת התורה בפרשתנו את שלוש המכות האחרונות. הראשונה שבהן – מכת ארבה, שבה יש כמה מאפיינים שונים משאר המכות. במאמר זה נעמוד על המאפיינים הייחודיים שבמכת ארבה.

ייחודיות מכת הארבה

ראשית רק במכה זו אמר הקב"ה למשה לשון 'בא', "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה". רק במכה זו מצינו שהתייחס הקב"ה בדבריו עם משה להכבדת לב פרעה, כפי שכתוב כאן: "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו".

הבדל נוסף, רק במכה זו מצינו שהגדיר הקב"ה את המטרה החשובה: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".

בכל המכות האחרות שבהן היתה התראה מצינו שמשה התרה בפרעה ויצא, ללא התייחסות ליציאתו ולשיח שהתנהל לאחר מכן. מכה זו התייחדה בשיח שנערך לאחר יציאת משה, בשונה משאר המכות. וההבדל החמישי ואולי המשמעותי ביותר, לאחר שהחלה המכה כתובה לשון ייחודית: "וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם", מדוע רק במכת ארבה כתוב שפרעה מיהר לקרוא למשה?

'בֹּא', ולא 'לך'

חז"ל אומרים במדרש אגדה: "מפני מה נאמר במכה זו 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה', מה שלא נאמר בשאר המכות? מלמד שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, וכשהיה רוצה לדבר עם משה היה מדבר עמו במצרים, וכשהיה פרעה יוצא ממצרים היה אומר 'לך אל פרעה', אבל במכה זו היה עומד במצרים, ולכך אמר לו 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה'".

יתירה מכך, בכל מקום שאמר לו הקב"ה בלשון 'לך', היה זה כשיצא פרעה ליאור, כפי שכתוב 'הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה', שמשמע שיצא לעשות את צרכיו. הקב"ה אמר לו: 'לך', אתה לבדך, לעומת האמירה 'בֹּא' שמשמעה 'בא עמי', שאהיה עמך.

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך

בכל אחת מהמכות האחרות הנחה הקב"ה את משה כיצד לפעול, אך רק לפני מכת ארבה מצינו שהודיע הקב"ה למשה שחיזק את לב פרעה. מכה זו באה לאחר הברד, שבסיומה התוודה פרעה על עוונותיו, והודה שהקב"ה הוא הצדיק. בעקבות התוודותו הודיע הקב"ה למשה שהוא הכביד את לב פרעה ועבדיו, ונימק זאת: 'לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ', וכמובן: 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ...', לחזק אותם באמונה בהקב"ה, שהוא מנהיג את העולם.

יתכן שדברים אלו היו גם חיזוק למשה שהולך לפרעה בפעם השמינית, במחשבה שמא הוא טורח לשוא, שהרי עדיין עומד במריו ואינו משלח את בני ישראל. על כך אמר לו הקב"ה: 'כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ', אם הייתי רוצה, כבר היה פרעה משלח אותם, וכשארצה הוא ישלחם.

מאפיין ייחודי נוסף, האמירה: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". הקב"ה אומר למשה טרם המכה שהשיח שיתנהל אודות הארבה במרוצת הדורות יהיה שונה מזה שיתנהל על שאר המכות, כפי שכתוב בהמשך 'אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה'. במכה זו סיפור דברים מצוי יותר מבשאר המכות, משום שהארבה מצוי בעולם. כשרואים אותו מזכירים שהיה ארבה ומשוים בינו לבין זה שהיה באופן חריג במצרים. בעבר הוא היה מיוחד, שלא נראה כמותו, כפי שכתוב בימי יואל 'עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ, וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר' (יואל א, ג).

מהירות תגובת פרעה

כאמור לעיל פרעה הזדרז בתגובתו. רק במכה זו כתוב: "וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא". פרעה ישב בארמונו וסבר שמכה זו תתעכב שבעה ימים כקודמותיה. הוא העריך שבזמן זה יספיק לאסוף ולהציל תבואות מפני הארבה. אולם הוא ראה שהמכה החלה, וכבר בתחילתה הארבה כילה את כל היבול. לנוכח הנזקים הרבים שעשה הארבה, קרא במהירות למשה ולאהרן וביקש שיעתירו לה', שיסיר מעליהם את הארבה. פרעה ביקש ממשה שיפעל להפסיק את המכה בהקדם, לפני שהארבה יאכל את שרשי החטה והכסמת ושאר העשבים שנותרו.

לפרעה היה חשש נוסף, הארבה אכל את הכל, כפי שכתוב "וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ... וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". לאחר שראה פרעה שהתממשה אזהרת משה שאמר "וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה", חשש שמא תתקיים גם התראתו "וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ..." ועל כן הזדרז לקרוא למשה ולבקש שיפסיק את המכה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.