אחד משרי המלוכה אהב להתפלמס מעת לעת עם רבי יהונתן אייבשיץ. באחד הפולמוסים ניסה לערער על אמונתנו, שכל דברי משה בתורה הם אמת לאמיתה. הוא נקט לדוגמא בפסוק שכתב משה: "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי" (דברים ט, ט), ושאל את רבי יונתן אייבשיץ: מנין הביטחון הזה? מנין לכם שזה נכון, והרי איש לא היה עימו בהר, מנין לכם שהוא לא בדה את הדברים מליבו?
השיב לו רבי יונתן בדרך שאלה: אילו היה משה בודה דברים מליבו, וכי היה מפרט בתורה את כל פרטי לידתו, החל מ"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי..." (שמות ב, א)? הרי יכול היה לכתוב שהוא נולד מרוח הקודש, ללא כל בן תמותה...? כמו כן הוא לא היה כותב "ולא ידע איש את קבורתו..." (דברים לד, ו), אדרבא הוא היה מודיע את מקום קבורתו, כדי שכולם ינהרו אל הקבר הקדוש...
נזכרתי בסיפור זה, המתייחס להולדת משה, כמו גם לפטירתו, ששניהם יצויינו בתחילת השבוע, ביום ראשון ז' באדר. השבת אנו מסיימים לקרוא את חומש שמות, המכונה בפי הרמב"ן 'ספר הגאולה'. עלה במחשבתי לכתוב אודות משה רבינו, שעל מנהיגותו המיוחדת התחלנו לקרוא בתחילת ספר שמות, עם הולדתו.
תחילת דרכו של המנהיג
עוד בצעירותו, ניכרו במשה מידות מיוחדות של מנהיגות. חז"ל אומרים על הפסוק "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (שמות ב, יא): "משה רבינו, אף על פי שהיה בפלטין של פרעה, הלך לראות בסבלותן של ישראל. היינו דתנן הלל אומר: אל תפרוש מן הצבור, שלא יהיה אדם רואה צבור בצער ויאמר אלך לביתי, ואוכל ואשתה, ושלום עלי נפשי, אלא יהא נושא בעול עם חברו" (פסיקתא זוטרתא שמות).
משה יכל להישאר בארמון פרעה, אולם התורה מדגישה שכבר משחר נעוריו היו בו במשה מעלות רבות, ולמרות שגדל בבית מלך והיה במעמד מרומם, לצד אחיו שהיו בתכלית השפלות, לא הסתיר מהם פניו, ויצא אליהם משום שחש את החיבור והאחווה עם אחיו.
בחירת משה למנהיג
על בחירת משה למנהיג מצינו בדברי חז"ל (שמות רבה פרשה ב), שאמרו: "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה... וכן במשה הוא אומר 'וינהג את הצאן אחר המדבר', להוציאן מן הגזל, ולקחו הקב"ה לרעות ישראל". בסמוך מספרים חז"ל את הסיפור המפורסם על הגדי שברח ומשה הרימו ונשאו בידיו, סיפור המעיד על רגישותו המיוחדת של משה רבינו לפרט ולחלש. בתגובה אמר לו הקב"ה שראוי הוא להוציא את עם ישראל ממצרים ולהנהיגו במדבר.
מסירות נפש של מנהיג
ונחתום בשתי מידות ייחודיות שבלטו באישיותו של משה, מידת הענוה ומידת הצניעות, לצד מסירות נפשו על עם ישראל. חרף הקשיים והתלונות שהרעיפו עליו בני ישראל, לא פסק משה מלמסור נפשו עליהם. נקודת השיא היתה כפי שקראנו לפני שבועיים בפרשת כי תשא. לאחר חטא העגל רצה הקב"ה לכלות את כלל ישראל ולהקים במקומם עם אחר, ואמר למשה: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, י).
לא זו בלבד שמשה רבנו סירב לכך, אלא שביקש מבורא עולם: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (פסוק לב). ואכן משה עמד בתחינות רבות לפני בורא עולם והפציר בו שיסלח לעם ישראל. בסופו של דבר קיבל הקב"ה את תפילותיו ואמר לו: "סלחתי כדבריך".
ביום פטירתו של המנהיג (בה' הידיעה) המפורסם והבכיר ביותר שקם לעם ישראל, ראוי שכל אחד יקח ולו רק אחת ממידותיו ונסגלה לעצמנו. אין ספק שכך נוכל ליצור חברה טובה יותר.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
